השבוע קיבלתי טלפון ממספר שאני לא מכירה.
הייתי בטוחה שמדובר בתרומות, כרגיל, אבל אז האישה בצד השני התחילה לספר שהיא בקבוצות שלי ושאמא שלה נפטרה לא מזמן, ושהיא חייבת להגיד לי משהו.
מסתבר שהיא עשתה את הקורס לפני חמש שנים בערך,
ומדובר על אישה לא צעירה שאמא שלה כבר בדיור מוגן, כן?
היא התקשרה לספר לי איזה מהפך קרה ביחסים שלה עם אמא שלה,
ואיך היא, ממרום גילה, למדה להיות ילדה קטנה עם קוקיות ולעזור לאמא שלה מלמטה.
עכשיו, בערב ראש השנה,
חודש אחרי שאמא שלה נפטרה,
היא רוצה לספר לי איך השינוי הזה מחלחל גם הלאה, לבנים ולכלות שלה.
זה היה כל כך מרגש שאין מילים.
גם השינוי שהאישה הזו עשתה, וההשפעות הרחבות שלו על כל המשפחה שלה,
וגם זה שהיא טרחה להתקשר בערב ראש השנה להגיד תודה,
ובעיקר, להגיד לי ולכולם
שאין גיל שבו מאוחר מדי להפוך את הקשר עם ההורים לטוב וקרוב יותר.
הגענו לשבוע האחרון של השנה,
מזמינה אתכם לחשוב על נקודה אחת שמאתגרת אתכם מול ההורים שלכם, או מול החם-חמות,
ולדמיין איך "ילדה קטנה עם קוקיות" היתה מגיבה לסיטואציה הזו.
מוזמנים לשלוח לי בפרטי, אני קוראת הכל!
בשורות טובות
