חוץ מלהיות אמא, העיסוק המרכזי שלי בחיים הוא מחנכת שמינית באולפנא.
השבוע יצאנו איתן למסע ברחבי הארץ, שהמטרה שלו היא להתחבר לכלל ישראל, להיסטוריה ולתהליכי הגאולה שאנחנו עוברים.
התחלנו במערת המכפלה, בקברי האבות.
הנביא ישעיהו כותב 'הביטו אצל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו'. כלומר שאבות האומה הם כמו סלע עצום ואנחנו, הצאצאים שלהם, אנחנו כמו אבנים קטנות שנחצבו מאותו סלע בדיוק.
מה שיש בסלע הגדול יש גם באבן הקטנה. אותן איכויות,אותם כוחות.
ההבנה הזו הופכת את החיים. תחשבו על זה,
אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב, אנחנו מפירמה. יש בנו כוחות כמו של האבות!
זה מצד אחד נותן הרבה כוח, ומצד שני מחייב אותנו לחיות בהתאמה לגודל הזה.
וזה נכון גם לגבי ההורים הפרטיים שלנו. כשאני מכבד אותם, אני חלק ממשהו 'שווה', אני מפירמה. זה נותן לי כוח וביטחון במי שאני. כשאני לא מכבד את המקורות שלי, בסופו של דבר אני חי בתפיסה שאני סוג ב', אני הרבה פחות בטוח בעצמי בעומק,וזה כמובן משפיע על כל התחומים בחיים שלי.
מאחלת לנו להיות תמיד ביניקה וחיבור לשורשים הגדולים שלנו, הפרטיים והכלליים,
ומתוך זה להצליח לעשות את התפקיד שלנו בעולם בצורה הכי שלמה וגדולה.
בשורות טובות!🤗
