היא הגיעה לסדנא בתחושת תקיעות גדולה.
אישה מוצלחת בכל קנה מידה.
מעריצים אותה בעבודה,
יש לה משפחה ברוכה
נראית מדהים,
בית מתוקתק וילדים מטופחים,
זוגיות טובה ברוך ה'
הכל נהדר.
מה תקוע?
"אני לא יודעת להסביר.
החלטתי שהשנה אני רוצה ללמוד משהו חדש,
ואני כבר חודשיים!!! עוברת על כל מיני הצעות מכל מיני מוסדות לימוד,
ולא מצליחה להחליט מה ללמוד!
אתמול ישבתי שעתיים והתלבטתי על איזה קורס,
ובסוף גיליתי שהוא בכלל ביום שאני לא יכולה.
אני לא מבינה מה קורה לי!!!"
ולמה את לא בודקת מראש באיזה יום הקורס,
ואם זה לא מתאים, פשוט תדלגי הלאה?
"גם בעלי שאל אותי את אותה שאלה,
באמת כבר נמאס לו שאני חופרת לו את ההתלבטויות שלי בין הקורסים!
הוא אומר שנשמע לו שאני נהנית להתלבט!"
בסדנא הבנו שהתנאי הלא מודע שלה הוא "אני שווה כשאני וואו".
תנאי קליל שכזה…
והיא לא מצליחה להחליט מה ללמוד,
כי בראש שלה היא מחפשת את הלימודים שיביאו אותה להיות וואו.
מה לעשות, שביננו, אין לימודים כאלה…
ולכן היא כל כך הסתבכה!
שלא לדבר על זה שהיא חשבה ללמוד דברים שלא באמת מעניינים אותה,
שהיא לא באמת תהנה מהם,
אבל יש סיכוי שהם יביאו אותה להיות וואו,
ולכן, לפני הזיהוי של התנאי שלה, זה היה נראה לה משתלם…
התותחית הזו קלטה שזה מה שמנהל אותה,
והבינה שה"חובה" להיות וואו, גורמת לה להמשיך להסתבך עם עצמה
ולא ללכת ללמוד דברים שבאמת מעניינים ומוסיפים לה.
יומיים אחר כך היא שלחה לכולנו בקבוצה שהיא נרשמה לקורס,
אחרי חודשים של התבחבשות.
בסוף הסדנא היא כבר התחילה לעבוד בקטנה
במה שהיא למדה בקורס נוסף…
הפריחה הזו, השיחרור הזה,
מרגשים אותי כל פעם מחדש!
וזה לא שכבר לא אכפת לה מלהיות וואו.
זה מן הסתם לא יקרה לעולם…
אבל היום היא לא שבויה של התנאי שלה.
היא לא מוותרת על מה שטוב לה בשביל למלא אותו.
היא עושה מה שנכון וטוב לה באמת,
ואם היא גם תצא וואו, נחמד, למה לא.
זה שינוי קריטי בחיים, שמעביר אותך ממקום של לחץ, מרדף, חוסר שביעות עצמית,
למקום של קבלה עצמית, חמלה- כלפי עצמך וכלפי אחרים,
שיחרור מתקיעות ועשייה טובה.
