היום יח' חשוון, זו האזכרה של סבא שלי, הרב מאיר כהנא הי''ד, שנרצח לפני 31 שנה, בסוף הרצאה שהעביר ליהודים בארצות הברית במטרה לעודד אותם לעלות לארץ.
בחייו הקצרים (הוא נרצח בגיל 58) הוא הספיק להקים ליגה להגנה יהודית שהגנה על יהודים שגרו באיזורים העניים בערים באמריקה מפני האנטישמיות של שכניהם הגויים, להניע מחאות שהביאו לפתיחת מסך הברזל ליהודי רוסיה, וכמובן לכהן כח''כ ולדבר על החובה להוציא מהארץ את הערבים וליישב אותה.
בין לבין הוא עסק בצדקה וחסד לכל מי שביקש ממנו.
גם בחייו וגם במותו הוא היה שנוי במחלוקת, היו שאמרו שהוא קיצוני מדי, פנאט, גזען… אבל כולם יסכימו שהיתה לו אהבת ישראל מדהימה, ומוכנות לעשות הכל ולשלם מחירים למען האמת שלו.
כנכדה תמיד הרגשתי שמי אני לידו, ושבחיים לא הייתי מוכנה לשלם את המחירים שהוא שילם על האידאלים שלו.
אבל היום חשבתי שאולי מה שאני עושה היום זה קצת כן המשך שלו.
כי בואו, כיבוד הורים זה לא הנושא הכי אטרקטיבי בתרבות שלנו. והרבה ממה שאני אומרת וכותבת ממש לא נשמע טוב לאוזן המערבית ה'נכונה'. להסתכל על ההורים מלמטה, להבין שהם אלוקיים… ואני אחת שכן אכפת לה מה אומרים וחושבים עליה, אז להפיץ את הבשורה הזו בעיני זה להמשיך טיפטיפה את הכוח המסירות המיוחדת שלו, שהלוואי שירשתי אותה.
שבוע טוב
ובשורות טובות
