האמת שכואב לי הלב על הילדים שלי, היא שיתפה אותי כשישבנו בגינה.
אין לי סבלנות ליצירות עם הילדים ולשבת להקריא סיפורים.
אני רואה איך רחלי (השכנה המושלמת שלנו, שם בדוי) יושבת שעות בנחת ובחיוך עם הילדים שלה ופשוט מתבאסת בשבילם שהם נולדו אצלי ולא אצלה.
מי החליט לשים אותם אצלך ולא אצל רחלי? שאלתי אותה,
החסידה התבלבלה ושמה את הילד בבניין הלא נכון?
אם אלוקים היה חושב שהיה לילדים שלך טוב יותר להוולד אצל רחלי, היה אפשר לסדר את זה…
אבל הוא לא עשה את זה.
כנראה שהוא יודע שאת האמא הכי הכי טובה והכי מדוייקת לילדים האלה.
כן כן
עם כל החסרונות שלך.
ראיתי איך הפנים שלה מתבהרות,
והאמת שגם לי התזכורת הזו נתנה איזה זקיפות קומה.
סיפרתי את הסיפור הזה השבוע בשיחה עם נשות גרעין במודיעין.
זה באמת נורא מרגיע לשמוע את זה כאמהות, אבל למטבע הזה יש שני צדדים.
אי אפשר להאמין שאני אמא מדוייקת לילדים שלי בלי להאמין שגם אמא שלי מדוייקת לי…
וזה עובר לנו קצת פחות חלק בגרון, נכון?
יש לנו חשבון ארוך עם אמא שלנו על מה שהיא עשתה או לא עשתה, על מי שהיא ועל הטעויות שלה.
אבל כשנצליח להפסיק לשפוט אותה, ונבין שהיא והטעויות שהיא עשתה היו מדוייקות לנו,
הביטחון שלנו בסמכות ההורית שלנו יתחזק,
כי נבין שגם אם טעינו, אנחנו עדיין האמהות המדוייקות לילדים שלנו.
איזו מתנה זו גם לנו, ויותר מזה,לילדים שלנו.
שבוע מבורך ובשורות טובות!!!
