לפני כמה שנים חמותי באה לשמור לנו על הילדים.
חמותי היא כל מה שאני עדיין לא. מתוקתקת, נקייה, מאורגנת וחרוצה.
היא סיפרה לי על שיחה שהיתה לי עם בת ה-5 שלי, תוך כדי שהיא מנקה את המטבח ושומרת על הקטנים.
'סבתא, בכל בית שאת מגיעה את מתחילה לנקות?'
'ולמה את מתאמצת? מחר אנחנו נשתמש בזה שוב וזה עוד פעם יתלכלך!'
'וצריך להשאיר גם קצת עבודה למחר!'
כשחמותי הגיעה לכיריים הקטנה הזאת אומרת לה- 'את יודעת כמה זמן לא נגענו בזה?' 🙈🙈🙈
אסתר, אמרה חמותי, התפוח לא רק שלא נפל רחוק מהעץ, הוא נפל ממש על העץ!!!
וואי כמה צחקתי.
אבל באמת שאלתי את עצמי מאיפה הגיעו אליה המשפטים האלה. נכון שאני אומרת אותם לעצמי כל הזמן, אבל ממש בשקט! שאפילו אני לא אשמע ואתפדח. אז מאיפה הקטנטונת יודעת להגיד את זה?
מסתבר שמה שעובר למי שסביבינו זה הרבה יותר ממה שאנחנו אומרים.
במיוחד לאלה שקרובים אלינו ביותר. בני הזוג, הילדים וההורים שלנו.
התפיסות העמוקות, הגישה הפנימית, הרגשות האמיתיים שלנו- עוברים גם אם לא נאמר אותם.
לא צריך נאומים חוצבי להבות. ילדים יודעים מצוין מה חשוב להורים שלהם (וגם מה פחות חשוב כך מסתבר…😉)
זאת אומרת שעיקר העבודה שלנו בחיים, החינוכית, הזוגית ומול ההורים, היא בפנים, בתודעה ובתפיסות, ובכלל לא רק במעשים.
את האנרגיה שלנו אנחנו צריכים להשקיע בעמדות הנפש הפנימיות שלנו, במחשבות החיוביות או השליליות על המציאות ועל מי שסובב אותנו.
את ההשפעה של זה מרגישים מיד.
ברכה והצלחה
