כשיש לי משימות מעצבנות בבית (נגיד גיהוץ 😑) אני מוצאת את הזמן להיכנס לכל האתרים שמעניינים אותי ולפשפש בנבכי מאמרים ישנים שיש שם, הכל כדי להתחמק מהערימות המבאסות האלה…
קיצור נכנסתי לאתר של הסולידית (ממש מומלץ בעיקרון) לפוסט שבו היא מסבירה למה היא החליטה לא להביא ילדים לעולם.
פוסט הגיוני ומנומק שמסביר למה אין הגיון בלהקריב את כוחותיך, זמנך וכספך על ילדים במקום לנצל את המשאבים היקרים האלה לטובת עצמך.
יש לי ויכוח ארוך על השאלה הזאת עם סבתא שלי, הנסיכה העולמית שחצי מהאנשים המוצלחים סביבכם הם צאצאים שלה (טוב אולי קצת פחות).
האם ללדת ילדים זה מעשה אגואיסטי או אלטרואיסטי?
סבתא טוענת שברור שזה אגואיסטי. תראי איזה כיף זה ילדים, היא אומרת לי כשהיא מוקפת בכל הצאצאים המעריצים שלה.
ואני כמובן חושבת שזה אלטרואיסטי בעליל. כמה זמן, כמה כוח… כל הכבוד לנו האמהות שהבאנו את הילדים האלה לעולם, שאנחנו מטפלות ומחבקות את הקטנים האלה. באמת כל הכבוד לנו!
יאללה יאללה, היא אומרת לי. יוחאי כבר לא תינוק. תביאי חדש.
בסדנא האחרונה דיברנו על זה שאנחנו לא קוראים להורים שלנו בשמם הפרטי, אלא "אבא" ו"אמא", שם כללי לכל האבות והאמהות בעולם.
וזה, כי להיות אבא או אמא זה לא מעשה פרטי שאדם עושה, זה לא מתוך אינטרס אישי, פרטי. כשאדם מביא חיים לעולם הוא נהיה שותף לקב"ה, שיוצר חיים בעולם. הוא נהיה קצת אלוקי.
ולכן היחס שלנו אליהם הוא לא כאל אישיות פרטית, אלא הרבה מעבר לזה. אנחנו מכבדים את ההורים שלנו לא מצד האישיות הפרטית שלהם, אלא מצד המהות האלוקית שלהם, של יצירת החיים.
לא יודעת… לי זה נותן כוח להיות אמא זקופה יותר.
רק טוב
