לפני נצח השתתפתי בכנס זום לקראת חתונה. בסוף ההרצאה שלי היו מלא שאלות בצ'אט והבטחתי לענות עליהן בקבוצות, ואיזה כיף שסוף סוף זה יוצא לפועל.
דיברתי בהרצאה על החשיבות של לשתף את ההורים בתהליך של הדייטים וההחלטות, ואז מישהי שאלה – 'דווקא אם אני אשתף הם יביעו את דעתם בצורה שתוריד לי ויבאס אותי ששיתפתי אותם. מה עושים במקרה כזה?'
שאלה טובה.
ואני מאמינה שהיא עוברת בראש של הרבה בנות. הרי אם הייתי חושבת שההורים יגיבו בצורה שאני רוצה שהם יגיבו, לא היתה לי בעיה לשתף אותם, נכון?
הנקודה היא שההורים שלנו קולטים- לא תמיד במודע, שאנחנו נמצאים בתוך תפיסה שלא תמיד טובה לנו.
וכהורים, שהם במהותם יוצרי חיים, הם לא מסוגלים לראות אותנו תקועים בתפיסה או בהתנהגות שמזיקה לנו, והם מצביעים עליה ומנסים לשחרר אותנו ממנה.
אממה, אנחנו לא סתם נמצאים בתפיסה הזו… כנראה נעים לנו שם.
נוח לנו.
נעים ונוח אבל לא טוב… ולכן ההורים מנסים לשחרר אותנו מהתפיסה שתוקעת אותנו, אבל לנו- לא כל כך נעים לשמוע…
אלא אם כן,
אנחנו מבינים שכדאי לנו מאוד להקשיב למה שהם אומרים. שיש פה מסר שחשוב שנשמע.
נקודה שאולי לא כיף לראות, אבל חשוב לשים אליה לב.
כמו שכשהולכים לייעוץ, שומעים לפעמים דברים שפחות כיף לשמוע, אבל אנחנו מקשיבים וגם משלמים על זה, כי אנחנו מבינים שזה מה שיעזור לנו לצאת מהבעיה.
כשאנחנו במקום כזה, האמירות של ההורים הרבה פחות 'מורידות' לנו, להיפך, אנחנו מייקרים אותן כמתנה אמיתית.
שנזכה!!!
בשורות טובות!
