שבוע טוב!
השבוע דיברתי עם מישהי שרוצה לטפל ביחסים עם ההורים שלה, ששאלה אותי אם אני מטפלת בטראומות עבר שיש לה מולם.
אז קודם כל, אני לא מטפלת, אני יועצת, ואני לא מתיימרת לטפל.
אבל לפני שאנחנו מדברות על העבר, שאלתי אותה- איך היחסים שלך עם ההורים היום?
משבר עמוק, היא אמרה לי. זוועה.
אז למה את רוצה לטפל במה שהיה לך בעבר איתם, בגיל ארבע, ולא במה שקורה ביניכם עכשיו?
מה פוגע באיכות החיים שלך יותר, ההווה או העבר?
אני כותבת על זה כי לדעתי לכולנו יש את הרצון הזה, לטפל בעבר במקום במה שקורה היום.
יש בזה משהו קצת קל יותר אולי,
וזה גם מתאים לתפיסה התרבותית-פסיכולוגית שלנו שכל מה שאנחנו היום זה תוצאה של מה שקרה לנו בעבר.
אבל זו טעות, וגם פיספוס גדול של ההזדמנות לתקן לעומק.
כי בניגוד לעבודה על העבר,
שההשפעה שלה על ההווה שלנו לא גדולה,
העבודה על ההווה משפיעה הרבה יותר
על העבר ואפילו יכולה לתקן אותו.
כי מה זה העבר?
הוא לא באמת קיים.
מה שקיים באמת זה אני של היום,
שזוכרת את מה שהיה.
מה שקובע מה אני אזכור מכל מליון האירועים שקרו לי כשהייתי קטנה,
ואיזה פרשנות יש לי לאירועים האלה-
זה תלוי בתפיסות שלי של היום, של אסתר בת ה-42.
כלומר כשאני אשנה את התפיסות הנוכחיות שלי,
זה ממילא ישפיע על מה שאני זוכרת מהעבר.
כשאני בוחרת להפסיק לשפוט את ההורים שלי,
ולהיות ילדה קטנה עם קוקיות מולם.
כשאני עושה תהליך שבו אני יכולה לראות גם את הצד שלהם,
את הרצון הטוב כלפי,
וכן, לומדת לקבל את האנושיות והטעויות שלהם,
כל ההסתכלות שלי,
גם על העבר, נהיית אחרת.
הרבה יותר רכה, הרבה יותר פרופוציונלית.
אז מזמינה אותנו להתמקד ביחסים שלנו איתם היום,
ולקחת משהו אחד קטנטן שאפשר לעשות כבר השבוע כדי לשפר מעט את היחסים איתם.
להתקשר,
לדבר טוב,
להחמיא לילד שלנו על תכונה טובה שיש בו שהוא בוודאי קיבל מסבתא או מסבא,
ואפשר גם להתבונן רגע בעצמנו, לזהות טוב שקיבלנו מהם ולומר תודה.
אפשר גם לומר להם את זה.
שבוע מבורך
שנבשר בשורות טובות לעולם כולו
