בעקבות הפוסט שפירסמתי השבוע
קיבלתי כמה וכמה תגובות (הזדמנות לומר כמה זה משמח אותי לשמוע מכם משוב על מה שאני כותבת…)
ובא לי להתייחס פה לאחת מהן.
המגיב כתב לי שזה שהסיפור עם אמא שלה חוזר עם הבת שלה,
קשור אולי להעברה בין דורית, איזשהו תיקון שצריך לעשות.
אמרתי לו שאני לא לגמרי סגורה שאני מבינה מה זה העברה בין דורית,
אבל במקרים האלה הסיפור יותר פשוט.
כשיש לי אישיו מול משהו שאמא שלי עשתה איתי, ואני שופטת אותה עליו,
באופן טבעי אני 'הולכת לצד השני',
ונזהרת לא ליפול לאותו מקום ולא לטעות כמו אמא שלי.
והנושא הזה רגיש אצלי.
אני מפחדת לטעות בו, ולכן אני הרבה יותר מופעלת בו.
קל לי להסביר את זה עם דוגמא ששמעתי מאהובה צוקרמן כשלמדתי אצלה הנחיית הורים.
כשילד לוחץ על המקלדת של המחשב,
על איזה כפתורים הוא לוחץ?
על איזה שמזיזים משהו במסך.
הכפתור שלוחצים עליו ולא קורה כלום?
הוא משעמם, אין מה ללחוץ עליו שוב.
אבל כשהילד מזהה 'כפתור' כשכשלוחצים עליו אמא מופעלת רגשית,
הידד, קורה פה משהו. נמשיך ללחוץ עליו.
שמחה וששון 😕
אבלללל
כשאני לא שופטת את אמא שלי, ולא נזהרת לא להיות כמוה,
ממילא הנושא הזה לא רגיש אצלי,
ואני לא מופעלת כשהילדה שלי לוחצת על ה'כפתור'.
וכשהכפתור לא מפעיל כלום, זה כבר לא מעניין ללחוץ עליו…
וזה באמת מה שקרה בסיפור ששלחתי…
בעלת המעשה כתבה לי "בעיקר מה שעזר לי זה ההבנה שמותר לי להיות כמו אמא שלי…
ובאמת היום היא (הבת) פחות מתעסקת בשיער וגם לי זה פחות מפריע. אז תודה גדולה!!"
שמחתי לעזור!
מעניין איך זה אצלכם…
על איזה כפתורים הילדים שלכם לוחצים?
ולמה הכפתורים האלה מפעילים אתכם?
שבוע מבורך וכל טוב
