חג השבועות הוא גם חג הגרים והגרות,
בזכותה של רות המואביה, הגיורת המפורסמת הראשונה.
אפילו, שאיך לומר את זה,
רות היא לא בדיוק הגיורת האידאלית,
בטח לא זו שהיינו מעמידים כמודל לחיקוי לילדים שלנו.
גר אידאלי מן הסתם יהיה אדם שחקר לעומק
והגיע למסקנה ש"ה' הוא האלוקים",
והחלטתו להצטרף לעם ישראל נובעת מבירור שכלי והבנה עמוקה.
ורות, מה לעשות, די הפוכה בקטע הזה.
לא בירורים עמוקים, לא שאלות נוקבות,
המניע פשוט- "באשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוקייך אלוקי".
אני רוצה להיות איתך, ומוכנה לקבל את כל מה שזה כולל.
ככה פשוט.
ואולי זה העומק הגדול שרות מלמדת אותנו.
להסכים להתמסר, לקבל מרות, להיות מוכנים לשאת בעול המצוות,
שחלקים גדולים מהן קשים, מעייפים ולא לגמרי "זורמים" לנו,
גם אם לא הכל מובן לנו עד הסוף בכלים השכליים שלנו.
זה לא סוד שהתחומים שהכי קשים בעבודת ה' היום הם תפילה, צניעות וכיבוד הורים.
בשלושתם צריך לעשות דברים שאחרים אמרו לי לעשות,
כאלה שלא באים מתוכי.
להיות מוכן להתאמץ ולקיים גם אם אני לא מבינה עד הסוף,
עניין קשה בדור שמקדש את חרות הפרט, את ההקשבה והנאמנות לעצמינו.
"מה זה הטקסטים הארוכים האלה? זה בכלל לא מה שמתאים לי לומר היום… ולמה אני צריכה להגיד אותם כל יום? ועוד שלוש פעמים?
ומי אתם, אבא ואמא, שתחליטו לי מה לעשות? ואם אני לא מסכימה עם ההחלטות שלכם?
ומה פתאום שאני לא יכולה ללבוש מה שבא לי ולבטא את מי שאני בבגדים יפים רק בגלל שהם לא עומדים בדרישות הלכתיות חיצוניות לי?"
רות מלמדת אותנו את העיקרון הבסיסי והראשון שצריך כדי לקבל תורה.
להיות מוכנים לקבל עול, להתמסר,
לעשות מה שצריך ולא רק מה שבא לי,
לקבל את העם והאלוקים עם כל מה שהם כוללים.
חג שבועות שמח
ובשורות טובות, ישועות ונחמות לכלל ולפרט.
