'כי האדם עץ השדה'. 🌳🌳🌳
לא ההשוואה הכי מחמיאה, אם נאמר את האמת.
'כי האדם אריה' יותר מחמיא וגם יותר מתאים לרוח הימים האלה, לא?
בעץ יש משהו שאין באריה.
כל בעלי החיים, כשהם גדלים, הם מתנתקים מהיוצרים שלהם, וחיים באופן עצמאי.
העץ לעומת זאת, תמיד תמיד נשאר מחובר לשורשים שלו.
בלעדיהם הוא פשוט נובל, ולא משנה כמה הוא מבוגר כבר.
וגם אנחנו ככה.
החיבור לשורשים שלנו, להורים, למקור שממנו הגענו- נותן לנו חיים וחיות.
מאפשר לנו לשגשג ולהביא את הפירות שלנו בעולם בצורה הטובה ביותר.🍇
ואם נעמיק טיפה יותר,
יש אנשים שהחיבור לשורשים דווקא ממש לא מצמיח אותם.
שהשורשים שלהם 'גרועים' בעיניים שלהם, והם צריכים לעשות הרבה מאמצים כדי להצליח ולצמוח בחיים למרות השורשים ה'רקובים' שלהם.
די מייאש אם תשאלו אותי… שורשים לא בוחרים כידוע.
אז מה, אם יש לי שורשים בינוניים ומטה אז אכלתי אותה לכל החיים?
בעיני ההיפך הוא הנכון.
שורשים רקובים או טובים זה לא דבר אובייקטיבי.
זה לגמרי תלוי בעיני המתבונן, באיך שאנחנו בוחרים לראות את ההורים שלנו.
אפשר לראות את הבחירות הגרועות ואת הטעויות שהם עשו ועושים איתנו, ולהתייחס אליהם כשורש רקוב ואלינו כפירות של שורשים רקובים🥴
ואפשר להסתכל על המהות של ההורים שלנו. על הרצון העמוק שלהם להיטיב לנו (גם אם יש תקלות ביישום…)
על המקום המהותי שלהם מולנו- נותני חיים, שנתנו לנו את הדבר היקר ביותר שאפשר לתת.
ממילא ההורים הם שורשים טובים במהותם, ואנחנו פירות טובים שצומחים משורשים טובים.
טו' בשבט שמח
ואמן שנתחבר לשורשים שלנו ונחיה חיים בריאים.
רק טוב
