כל הקטע הזה של זדונות שהופכים לזכויות תמיד היה חשוד בעיני.
איך זה שה' ככה מחליק ומוותר על המעשים הרעים שעשינו?
כאילו, המעשה הרע נעשה, נכון?
אז איך זה נעלם ככה פתאום ואפילו הופך לזכויות ברגע שהחלטנו שאנחנו בעצם לא רוצים לחטוא ומתחרטים על המעשה שעשינו?
שנה אחת הייתי צריכה ללמד את הלכות תשובה, ושם הרמב''ם כתוב שחור על גבי לבן, שאם אדם עשה מצוות כל החיים שלו, ובזיקנותו הוא מתחרט על המעשים הטובים שלו- הם נמחקים!
אותו קונספט של חזרה בתשובה- אבל הפוך.
לא רוצה את העברות שעשית? הן נמחקות.
לא רוצה את המצוות שעשית? הן גם נמחקות!!!
חזק, נכון?
בעצם זה מוכיח שמה שמשנה זה רק מה שאנחנו רוצים.
אם אני רוצה טוב עכשיו- זה העיקר, והשאר שולי. וכמובן להיפך…
ואם הרצון הוא הדבר הכי חשוב ובו שווה להשקיע, אז איך משפיעים על הרצון?
לומדים.
כשאני מבין בראש שמשהו הוא טוב ונכון, ממילא אני רוצה אותו.
(או בלשון הזהב של הרב קוק- הידיעה הברורה מחוללת את הרצון).
וזה בעצם העניין שלי ושלכם כאן.
לעורר את הרצון, דרך הידיעה וההבנה עד כמה הקשר שלנו עם ההורים חשוב, ומשפיע על כל תחום בחיינו- ההורות, הזוגיות, הבריאות הנפשית- מה לא,
וגם- כמה זה לא מסובך לכבד אותם באמת.
וזה מה שאני משתדלת לעשות בכל מקום שאפשר.
ובעיני עצם זה שאתם כאן, בקבוצות האלה או ברשימת התפוצה הזו,
מעיד יותר מהכל על הרצון שלכם.
וזה בכלל לא מובן מאליו בעידן שלנו שבו לכבד הורים זה לגמרי לא פוליטקלי קורקט.
תבורכו
