פסח מתקרב, ולכל האימהות עולים פלאשבקים מהילדות, מהניקיונות לפסח, מהחומרות ההלכתיות ומליל הסדר.
חברה שלי כתבה- "כילדה, שנאתי לנקות לפסח.
מצאתי את עצמי מנקה את המגירות הנקיות מראש ומתבאסת על כל הקונספט,
על המשימה המיותרת הזו ואת זה שאני אשכרה מבצעת אותה"
ואז אנחנו מנסות לתת לילדים שלנו חוויה אחרת, טובה יותר.
ובלי להתכוון, אנחנו מגיעות לצד השני.
אצל ההורים שלי ניקו כמו משוגעים?
אצלי ינקו רק יום אחד, ורק מה שחמץ גמור.
אבא שלי החמיר את כל החומרות האפשריות?
אני אלך לפי המינימום ההלכתי ההכרחי ושום דבר מעבר.
אצל ההורים שלי היה סדר פסח שבו רק קוראים את ההגדה בזריזות ומתקדמים מה שיותר מהר לארוחה?
אצלי יהיה סדר מלא הפעלות, אמצעי המחשה לילדים ודיוני עומק לגדולים.
ואני מזמינה אותך להתבונן רגע,
למה את עושה מה שאת עושה.
האם זה באמת כי זה מה שאת רוצה ומתאים לערכים ולאופי שלך,
או שאת לעומתית להורים שלך,
לוקחת מאה שמונים מעלות ממה שהיה אצלם ועושה את ההיפך?
כשאנחנו לעומתיים אנחנו פועלים מתוך פחד-
להיות גרועים כמו ההורים שלנו,
מתוך בריחה ממשהו שלא היה לנו טוב.
ואני חולמת לחיות מתוך בחירה,
לעשות מה שאני עושה כי זה מה שאני באמת רוצה ומתאים לי, ולא מבריחה.
בסוף יכול להיות שתמשיכי להתנהג באותה צורה, אבל מה שמניע אותך יהיה הפוך….
את יכולה לנקות בקלילות מתוך נינוחות ובחירה- כי זה מה שמתאים לי כרגע,
או בבריחה ולעומתיות, מתוך כעס והתנגדות על הניקיון המוגזם שהיה לך בילדות.
מזמינה אתכם לכתוב לי בפרטי –
איפה אתם לעומתיים למה שהיה אצל ההורים שלכם? ואיך ההרגשה עם זה?
פסח שמח והכנות נעימות-
