שבוע מבורך!
בתחילת שבוע שעבר ניסיתי לחשוב
מה נכון להביא לכן כדי לתת כמה שיותר כלים
לקראת החגים והמפגשים המשפחתיים.
שאלתי בסטטוס שלי מי מוכן לשתף אותי מה הקושי שלו לקראת החג,
ולהפתעתי, רוב מוחלט של התשובות שקיבלתי היו- אין לנו כוח ללכת להורים לחג, זה שלושה ימים וצפוף שם/ המניין שם מבאס/ הם צדיקים ומזמינים את הדוד הרווק הזקן שסיוט להיות איתו ואין לנו כוח ועוד כאלה.
ואז, כאילו משמים,
קפץ לי פוסט מהקבוצה של גלית דקל ''הילד בן 30", שאליה נכנסתי בעקבות הפודקאסט שהקלטנו יחד.
מצרפת צילומסך, יש שם אמא שכותבת בבאסה גדולה
שהילדים שלה לא רוצים לבוא לראש השנה
כי לילדים שלהם משעמם אצלם,
ואמנם הם הזמינו אותה אליהם לחג,
אבל היא כל כך אוהבת לארח ואת הבית כנסת והתפילות שלה,
ואז היא שואלת- זהו, בגלל שלנכדים משעמם הם לא יבואו יותר?
זה ממש עורר אותי.
אנחנו כל כך רגילים לעשות את החשבון שלנו,
של איפה נוח לנו להיות בחג,
איך נעסיק את הילדים שלנו,
ואיך לא נעים לנו שההורים שלנו רוצים שנבוא לחג ולנו זה לא מתאים.
כמה אנחנו חושבים עליהם?
על הקושי להיות לבד בחג?
כמה אנחנו מוכנים להתאמץ בשביל שיהיה להם יותר שמח בחג?
אין לי תשובה חד משמעית.
יש כאלה שבאמת זה מאמץ מוגזם בשבילם,
ויש כאלה שההתמודדות שלהם הפוכה-
הם רוצים להתארח אצל ההורים בחג וההורים לא מזמינים.
ועדיין נראה לי שנכון שנחשוב על זה רגע,
ונראה מה המאמץ שאנחנו כן יכולים לעשות
כדי לשמח את מי שנתן לנו את המתנה הכי גדולה בעולם- את החיים.
