שימח אותי שקיבלתי כל כך הרבה תגובות שלא הסכימו עם מה שכתבתי בפוסט הקודם. (על האם ההורים אינטרסנטיים). נשים כתבו לי כמה הן רוצות את הילדים שלהן, כמה הן שמחות ללדת ולגדל אותם, כמה זה נותן להן טעם לחיים וכמה זה כיף וטוב.
באמת משמח לשמוע את זה!
שמעתם ילדים? ההורים שלכם ממש רוצים אתכם ואוהבים אתכם!
זה גרם לי לדייק את מה שכתבתי.
ודאי שהורים מביאים ילדים לעולם כי הם רוצים, ולא כי "צריך" או "חייבים".
השאלה היא איזה רצון זה.
רצון נמוך, שבא מהאגו, מהנפש הבהמית אם תרצו,
שמה שמניע אותו זה הרווח האגואיסטי שיצא לי מהולדת ילדים,
או רצון גבוה, שבא מהחלק הנשמתי,
שמחובר לערכים ולאמונות שלנו, ולכן מה שעושה לו טוב זה להוסיף חיים,
והוא שמח בזה למרות המחירים האישיים שזה דורש.
(ונכון שיש את האינסטינקט האימהי שאישה רוצה ילדים באופן טבעי, ועדיין, נשים בכל אירופה מתגברות עליו ולא מביאות כמעט ילדים, מה שמראה שמי שכן נאמנה "לאינסטינקט" הזה ומביאה ילדים, זה לא מהרצון הנמוך והאוטומטי שלה, אלא להיפך. היא יודעת מה המחירים ומוכנה לשלם אותם.)
והכי חשוב (כמו שכתבו לי רבות),
נניח שבאמת ההורים הביאו ילדים מתוך אגו. מתוך לחץ חברתי אינטרסים צרים.
למה זה קשור לכיבוד הורים?
אנחנו מכבדים את ההורים שלנו
לא בגללם אלא בשבילנו.
החיים שלי הם דבר שווה וחשוב,
ולכן אני מכבדת את מי שנתן לי אותם,
בלי קשר למניעים ולסיבות שבגללן הוא הוליד אותי.
זה נכון לכל מצב בחיים שבו מישהו עושה משהו שממש עוזר לי.
גם אם הוא מרוויח מזה,
זה עשה לי כל כך טוב, שבוודאי שאני מודה לו!
איזה מזל שהוא גם הרוויח מזה וככה הוא ימשיך לעזור לי ולאחרים…
יש פה חוק עמוק שקושר בין שמחת חיים ואהבת חיים וכיבוד הורים.
ככל שאני אחשוב שהחיים שלי הם דבר יקר וטוב וחשוב,
ככה אני אתמלא בהכרת הטוב ואכבד את מי שנתן לי אותם.
וזה עובד גם הפוך.
ככל שאני מכבד יותר את ההורים שלי
ומבין שהם ממש שותפים של ה' ביצירת החיים,
אני מייקר את החיים שהם נתנו לי, והם נעשין "שווים" וחשובים.
וזו התשובה השניה שלי, שהתחדדה בזכותכם.
גם אם ההורים נתנו לי חיים מתוך חישובי רווח אישיים,
אני מכבדת אותם כי הם נתנו לי את הדבר הכי יקר שיש.
איתכם במסע הטוב הזה
