את בטח מכירה את הטלפונים האלה של התרומות.
שמספרים לך כמה הישיבה או העמותה הזו
חשובה ופועלת ישועות וכמה צריך לתרום דווקא לה.
בזמן האחרון שמתי לב,
שהשיחות האלה מתחילות בצורה אחרת לגמרי:
"שלום אסתר,
קודם כל רציתי להודות שלך בשם הישיבה על התרומה שתרמת לנו,
שעוזרת לנו להגדיל תורה בעם ישראל"
ורק אז מספרים לי שהישיבה צריכה תרומות ואם אני רוצה לעזור.
וחשבתי לעצמי שזה ממש מהלך חכם.
כשאתה קודם כל אומר תודה למישהו על מה שהוא נתן לך,
יש לו הרבה יותר חשק לתת לך עוד.
משתפת פה,
שכבר כמה שנים,
אצלנו בבית יום לפני ראש השנה,
עושים סעודת הודיה משפחתית.
יושבים מסביב לשולחן עם פינוקים
וכל אחד אומר על מה הוא אומר תודה השנה.
וזה לא שיש לי זמן מיותר בערב ראש השנה…
אף גמד קטן לא חושב לבוא לבשל לי את החג…
אבל חשבתי לעצמי איך בראש השנה אני באה לבקש מה'
המון דברים טובים. בריאות, שמחות, חיים, פרנסה,
ולא אמרתי לו תודה על כל השפע שהוא נתן לי השנה!
איזה חינוך גרוע זה לי ולילדים שלי,
רק לבקש עוד ולראות מה חסר,
ולא לשים לב ולראות כמה טוב כבר קיבלתי…
וזה כל שנה מרגש אותי מחדש לשמוע את התודות שלהם,
וגם לעצמי, ובטח בשנה מורכבת כמו השנה,
להצליח לראות, לתת מקום ולשמוח בכל הטוב שבורכתי בו.
וזו אחת מהמתנות שמקבלים כשמשנים את היחסים עם ההורים.
לומדים להכיר טובה.
להכיר טובה זה לא רק להיות נחמדה ולהגיד תודה,
אלא קודם כל פשוט להכיר, לזהות, שיש מולי טוב,
שמה שיש לי הוא טוב.
שהמציאות שלי טובה, שקיבלתי כל כך הרבה טוב.
וההסתכלות הזו מתחילה מול ההורים אבל מתפשטת לכל תפיסת המציאות שלנו ומאירה אותה.
שנה טובה
מלאה בשמחות, בבריאות, בשפע ובצמיחה.
רק טוב
