מכירות את הסרטון על ההיא שמתרגזת על אמא שלה שיוצאת לחופשה בחו''ל בדיוק באוגוסט במקום לשמור על הנכדים?
אז נכון שזה פארודי, אבל תכל'ס אני בטוחה שלרובינו עוברות מחשבות כאלה בחופש.
'מה כבר ביקשתי? שתשמור עליהם יומיים? אני איתם כל החופש!'
'מעניין שעל הילדים של גיסתי היא שומרת כל הזמן, ולי אין לה זמן לעזור…'
'כל הסבתות נותנות כתף בתקופה הזו, למה היא לא?'
ובאורח פלא, ככל שהציפיות גדלות, גם האכזבות כואבות יותר…
באתי לעזור🤗
קודם כל- האמת היא שלא חייבים לי כלום. באמת. גם אם סבתות אחרות עושות.
דבר נוסף-
ככל שאני יותר בעמדה שמבינה שלא חייבים לי כלום- אני לא שיפוטית ולא דורשת ולא 'מלמעלה', אלא חוזרת למקומי כבת, מלמטה.
ואז יש בי רוגע. אני לא כועסת ולא מצפה ומתאכזבת. טוב לי.
והבונוס?🪄
נחשו את מי יותר נחמד לפנק ולמי יותר כיף לעזור?
לגרסה של ה'מלמעלה' שלי או לזו ש'מלמטה'?
