פרופסור דן אריאלי – מומחה לכלכלה התנהגותית ומחברו של רב המכר הבינלאומי "לא רציונלי ולא במקרה" עשה ניסוי מרתק.
הוא נתן לאנשים לענות על שאלון, והבטיח לשלם להם לפי מספר התשובות שהם יענו.
ככל שעונים על יותר שאלות, מקבלים יותר כסף.
בסוף הזמן המוקצב,
כל משתתף התבקש לומר
על כמה שאלות הוא ענה, ולפי זה הוא קיבל תשלום,
בלי שבדקו על כמה שאלות הוא ענה באמת.
בעצם, הניסוי נתן לאנשים הזדמנות לרמות ולהרוויח יותר כסף ממה שהגיע להם,
וכצפוי, כמעט כל המשתתפים רימו ואמרו שענו על יותר שאלות מכפי שהם ענו באמת.
בשלב השני של הניסוי, ביקשו מהמשתתפים להיזכר בעשרת הדיברות,
(בסוגריים נוסיף שרוב האנשים לא זכרו את כל העשר, אבל מילא)
ואז חזרו על השלב הראשון.
נתנו שאלון, ושילמו לאנשים לפי הדיווח שלהם
בלי לבדוק על כמה שאלות הם ענו באמת.
הדבר המעניין היה, שאחרי התזכורת הזאת
פתאום אף אחד לא רימה.
לא רק אנשים שהגדירו את עצמם קרובים לדת,
אלא כולם ממש.
עצם התזכורת שיש קוד מוסרי בעולם
ושצריך לציית לו,
גרמה לכולם ללא יוצא מן הכלל להפסיק לרמות.
די מדהים לדעתי…
ואנחנו?
ירים יד מי שלא יודע שאסור לדבר לשון הרע.
שצריך לכבד הורים, שצריך לכוון בתפילה.
כולם יודעים מה טוב ומה רע,
אבל בפועל, רובנו נופלים בזה. לא פעם ולא פעמיים.
וזה לא שאנחנו לא רוצים.
אנחנו מאוד רוצים ובכל זאת…
בא דן אריאלי ומגלה מסקנה מדהימה-
עצם התזכורת המוסרית, משפיעה.
אפילו שאין פה מידע חדש,
עצם ההיזכרות בדברים הידועים
משפיעה באופן מיידי על ההתנהגות שלנו.
אני לא מחדשת כאן כלום,
הרב קוק זצ"ל כבר אמר את זה
על הידיעה הרצון והיכולת,
שככל שאדם יותר יודע מה טוב,
הוא יותר רוצה לעשות אותו
וממילא מגלה בתוכו כוחות לעשות טוב.
אם אתם קוראים אותי,
אני מניחה שהייתם רוצים לחיות יותר טוב עם ההורים שלכם.
ואתם יודעים שצריך לכבד אבל מה לעשות,
ברגע האמת זה קופץ לנו.
המחשבות המזלזלות, המילים הקשות…
לא מה שאנחנו באמת רוצים.
