מכירים את זה שצוק העיתים והצטמצמות המרחב בבגדים מאותתים לנו שממש כדאי שנעשה דיאטה?
ואנחנו ממש מבינים ומתכננים ורוצים אבל לא ברור למה,
תכל'ס, זה לא קורה!
ואז מתקרבת חתונה חשובה ופתאום הדיאטה הזנוחה מתעוררת לתחיה, והקילוגרמים המיותרים נושרים מאיתנו.
מה קרה?
לא ידעתי קודם שצריך וכדאי לעשות דיאטה?
ידעתי טוב מאוד, אבל לא היה לי תמריץ לעשות את המאמץ. לא ראיתי מול עיני את התועלת הברורה של דיאטה כזו, ולכן לא עשיתי אותה.
כשיש תועלת ברורה- למשל שמלה מיוחדת שאני רוצה להכנס אליה ולהראות נפלא בחתונה, יש כוח להתאמץ ולעשות את מה שממזמן ידענו שצריך לעשות.
♥♥♥
אין מישהו שלא יודע ומבין שצריך לכבד הורים.
אבל, זה דורש מאמץ, וכמו הדיאטה, נשאר בתחום ה'צריך, מתישהו'.
כדי להצליח לשפר את היחסים עם ההורים שלי,
הדבר הראשון שכדאי להבין הוא- מה יוצא לי מזה?
מה התועלת שבשבילה שווה לי להתאמץ?
⇐ כשאני מבינה שכיבוד הורים יעזור לי למצוא זוגיות או לחיות יותר טוב בזוגיות שיש לי
⇐ כשאני מבינה שכיבוד הורים יחזק את הביטחון העצמי שלי ויהפוך את הגישה שלי לחיים לחיובית ואופטימית,
⇐ כשאני יודעת שכיבוד הורים יגרום לי להיות רגועה ונינוחה בתקשורת איתם, ואפילו יביא אותם לפנק אותי יותר…
אז יהיה לי הרבה יותר קל לעשות את הצעד הזה ולהתחיל לכבד אותם בתכל'ס.
זו הסיבה שכשבניתי את הסדנא על כיבוד הורים ובהמשך את הקורס הדיגיטלי, לא התחלתי עם הפרק של "איך עושים את זה תכל'ס",
(למרות שאני יודעת מהניסיון שלי בהרצאות מול קהל שתמיד מישהו מרים יד ושואל- "אז מה זה אומר לכבד הורים לפי מה שאת אומרת?" ואני תמיד אומרת שהתשובה תגיע רק בחלק השני של ההרצאה,)
בגלל שאני מאמינה שלפני שרצים לבצע, צריך קודם לבסס טוב טוב את ה"למה"
את המניע שבשבילו כדאי לי לעשות את הצעד הזה.
או במילים של עשרת ימי תשובה- לבסס את הרצון הטוב לפני שעוברים למעשה.
הלוואי שננצל את הסגר
ואת המרחק מההורים (לפחות אצל חלק מאיתנו)
כדי לפתח את הרצון הזה, להתקרבות, ליחסים אוהבים וחמים עם ההורים,
כדי שכשנצא מהסגר נהיה במקום אחר מולם גם בקטע המעשי.
