הפעם הראשונה שהבנתי מה ההגדרה של פינוק היתה כשלמדתי ייעוץ אצל אהובה צוקרמן.
הגיעה אישה שהבנות שלה משגעות אותה, וסיפרה בין השאר איזה סנדוויצ'ים מדהימים היא מכינה להם לארוחת עשר, (אולי הייתי בהריון אז אבל זה עשה עלי רושם כביר) ואיך זה מרגיז אותה שלמרות שהיא כל כך מתאמצת בשבילן הבנות מרשות לעצמן להתחצף אליה ולא לעשות מה שהיא אומרת.
אז למה את משקיעה כל כך?
מה זאת אומרת? אני צריכה לתת להן אוכל לבי''ס!
נכון, אבל למה את משקיעה כל כך? אפשר גם לחם ומימרח, ואת יודעת מה? בנות בגיל הזה יכולות להכין לעצמן אוכל לבי''ס. לבד לבד!!!
אבל אני רוצה להכין להן אוכל טעים…
כיף להן… אבל את לא צריכה, את רוצה לתת להן. זה פינוק, את לא חייבת לעשות את זה.
🌀🌀🌀
זה משהו אחר לגמרי כשברור שמה שנותנים (או מקבלים) הוא פינוק. אני נותנת כי מתחשק לי לתת, להיטיב. וכשאני מקבלת- אני יודעת שעשו לי מחווה, שזה מעבר למה שאמורים, שפינקו אותי.
ואז התגובה שלי בהתאם- אני מעריכה הרבה יותר כי זה לא משהו שחייבים לתת לי, אלא נתנו לי למרות שלא חייבים. פינקו אותי.
לכן כשקראתי את הממים המצחיקים האלה בדף הפייסבוק של מרכז התפתחות הילד התעצבנתי קצת. כאילו ההורים חייבים לשמור על הילדים של הילדים שלהם ואיזה חוצפה זה שיש להם עכשיו את הקורונה כתירוץ להתחמק מזה.
בואו. אנחנו אנשים מבוגרים, לקחנו את האחריות והבאנו ילדים לעולם ואנחנו אחראים עליהם גם באוגוסט.
ההורים שלנו לא חייבים לנו כלום, ובכל פעם שהם כן שומרים על הילדים ועוזרים לנו זה פינוק, וכדאי להתייחס לזה ככה.
ה' יפנק אתכם
וגם ההורים אינשללה
שבת שלום
