חמותי לא מזמינה אותנו לשבת, סיפרה לי אישה שעברה את הקורס.
זה היה מציק לי פחות אם היא לא היתה מזמינה אף אחד, אבל משום מה את האחיות שלו היא מזמינה כל הזמן. וגם את הגיסה השניה. רק אותנו, משום מה, היא מזמינה רק פעם במלא זמן!
במוצ''ש אחד נשברתי, ואמרתי לבעלי שזה כבר ממש לא בסדר, האפליות שהיא עושה. מה יש לה נגדנו? הילדים שלנו פחות חמודים? למה רק אותנו היא לא מזמינה?
ואז נזכרתי במה שאמרת, שאם יש קושי עם ההורים אנחנו צריכים לבדוק איפה אנחנו מולם מבחינת העמדה הנפשית.
ישבתי וחשבתי עם עצמי- מה אני חושבת עליה בלב? באמת, לא מה שאני אומרת לה או לבעלי.
ואז, ברגע של כנות, קלטתי שאני ממש מזלזלת בה. בעבודה שלה, בדרך שבה היא מתמודדת עם החינוך של הילדים, ואפילו יש לי מחשבות לגבי הזוגיות שלהם….
כשקלטתי את זה, פתאום כל כך הבנתי למה היא לא מזמינה אותנו!!!
גם אני לא הייתי רוצה לארח מישהו שחושב עלי כאלה דברים רעים… ממש התביישתי…
אמרתי לבעלי שחשבתי על זה ואני כבר לא כועסת על אמא שלו ובזה נסגר העניין.
ונחשי מה?
ארבעה ימים אחר כך חמותי התקשרה לשאול אם מתאים לנו לבוא אליהם לשבת! זה לא קרה המון המון זמן!!!
אני ממש שמחה בכל פעם שאני מקבלת פידבקים כאלה. זה כיף לראות שההשפעה היא מעבר לזמן של הקורס עצמו והעקרונות נשארים לאנשים בראש וממשיכים לעזור.
בשורות טובות
