רצונם הוא כבודם

אנחנו לקראת סיומו של 'המדריך המעשי לכיבוד הורים'.

כל מה שאת אומרת זה טוב ויפה, אמרה לי פעם אחת המשתתפות בסדנת כיבוד הורים, אבל אני כל כך משתדלת לכבד את אמא שלי, וכל מה שאני עושה לא מוצא חן בעיניה!

אני רוצה שהיא תבוא אלי ותהיה כמו מלכה- תשב בנחת, עם קפה ועוגה טובה, תהיה פנויה לדבר עם הנכדים ואיתי. אבל היא כזאת שכשיש בלגן מסביב היא לא יכולה לשבת.

אז לפני שהיא מגיעה, אני יומיים מצחצחת את הבית לכבודה.

וכשהיא מגיעה היא מתבאסת: – למה ניקית הכל? בשביל מה אני באה עד אלייך?

מה עושים?

הגמרא מספרת לנו שאמו של רבי ישמעאל התלוננה לפני רבותינו על בנה. אמרה להם: גערו בישמעאל בני, שאינו נוהג בי כבוד! נתכרכמו פניהם של רבותינו, אמרו: אפשר שרבי ישמעאל איננו נוהג כבוד באבותיו?! אמרו לה: מה עשה לך? אמרה להם: בשעה שיוצא מבית הועידה, רוצה אני לרחוץ את רגליו במים ולשתות את המים הללו, [הרוויים בעמל של תורה] והוא אינו מניח לי לעשות זאת. אמרו חכמים לרבי ישמעאל: הואיל והוא רצונה – הוא כבודה! (תוספות קידושין לא ע"ב).

איזה סיפור.

בינינו- אפשר להבין את ר' ישמעאל… תארו לעצמכם, לשתות מים שבהם רחצו את הרגליים אחרי הליכה (יחפה…) ברחובות ירושלים… איזה בן שמכבד את אמו יניח לה לשתות מים כאלה?

אבל רבותינו אומרים לו – מה שהיא רוצה לעשות – זה מה שמכבד אותה. אני הילד לא קובע להורה מה יכבד אותו ואיך לכבד אותו. אסור לי להיות בעמדה הפטרונית, מלמעלה, שבעצם קצת אומרת 'אני יודעת יותר טוב ממך מה יכבד אותך', אני עושה מה שאמא החליטה שמכבד אותה.

לדעתך זה מכבד לנקות את הבית לפני שאמא מגיעה ולתת לה לשבת כמו מלכה, אבל זה לא מה שהיא רוצה. היא רוצה להרגיש שהיא עוזרת לך, אז זה מה שאת צריכה לעשות, להעזר, לומר 'אמא, הצלת אותי, איזה כיף שאת באה ומצחצחת לנו את הבית. תודה רבה!'

לדעתך הכי מפנק בעולם זה לתת לאמא שלך במתנה מקפיא חדש מכל הילדים ליום הנישואין, אבל היא לא אוהבת שקונים לה, וציורים מהילדים עושים לה את זה הרבה יותר. אז שבו לצייר!

את חושבת שהכי מפרגן ומכבד זה מסיבת הפתעה עם כל המשפחה, אבל היא אוהבת לדעת מראש. כבדי אותה.

ומשימה לסיום-

קחי לך דקה ותחשבי- איך אבא או אמא שלך רוצים שיכבדו אותם?

איך את יכולה לעשות את זה?

נשמח לשמוע מסקנות…

בהצלחה!

לרפואה שלמה לרבקה בת טליה, בתוך שאר חולי ישראל.