"אני רוצה לכבד את ההורים שלי, ממש. וגם הבנתי כמה שזה חשוב ומשפיע עלי לטובה, באמת.
אבל איך אפשר לכבד אותם כשהם מכאיבים לי בנקודות הכי קריטיות, הכי קיומיות שלי בחיים? אני מוכנה בשמחה לכבד אותם בדברים אחרים. אבל זה? זה בלתי אפשרי!"
לא סתם ההורים שלנו "דורכים" לנו על הנקודות הכי כואבות, אלה שהחלטנו שאנחנו קיימים רק כשהן מתקיימות, או במילים שלנו- על הטעות הבסיסית.
הטעות היא מה שעוצר אותנו מלעשות את הדבר הנכון והטוב, שמוסיף חיים בעולם. אם אני לא מפתחת את הכישרונות שלי בגלל הפחד לאבד את הטעות, אני ממעיטה חיים. אם אני לא מתחתנת מהחשש שבן הזוג המיועד לא יספק לי את התנאי שהמצאתי לי שרק בו אני קיימת- שוב אני ממעיטה חיים (כפשוטו) בגלל הטעות.
ההורים שלנו- מעצם מהותם האלוקית- הם יוצרי חיים, ומתנגדים לכל דבר שממעיט חיים. ולכן כשהם רואים אותנו פועלים מתוך הטעות הם עושים מה שאפשר כדי לנתק אותנו מהתלות בה. כאילו שהטעות היא נחש הכרוך על צווארנו. לנו זה נראה צעיף נעים ומחמם ואנחנו ממש לא רוצים לוותר על הנעימות וההרגשה הטובה שיש לנו ממנה, אבל ההורים שלנו רואים את האמת, שזה ממש לא צעיף, אלא נחש שמזיק לנו, והם רוצים כביכול לירות ולהרוג אותו ולהציל אותנו ממנו.
המשיכו להוסיף חיים!
