כשהיא סיפרה לי איך אמא שלה מתנהגת אליה ואל התינוקת שלה, הזדעזעתי.
איך יכול להיות שהורה מתנהג ככה?
היא סיפרה לי שהם קיבלו היתר מרב לנתק את הקשר עם ההורים,
ושכיום היא כבר למעלה משנה לא מדברת איתם, וכמובן לא נפגשת איתם.
שאלתי אותה-
איך אני יכולה לעזור לך?
המומחיות שלי זה לעזור לאנשים לחזור לקשר טוב עם ההורים שלהם,
אבל אני מבינה שאת לא רוצה קשר וגם קיבלת על זה אישור מרב,
אז מה תרצי שנעשה יחד?
והיא אמרה לי-
אני קוראת אותך כבר כמה זמן,
ומבינה שהקשר עם ההורים הוא בתוכי,
ושאם אני לא אטפל כמיטב יכולתי בקשר הלא בריא שלי איתם,
אני לא אהיה שלמה עם עצמי, ולכן אני כאן.
כל כך הערכתי אותה על הישרות והאומץ.
יש לה את כל ההצדקות לחתוך את ההורים מהחיים שלה,
אבל היא בחרה להשקיע,
להתבונן בכנות על הדינמיקה בינה לבין אמא שלה
לזהות מה החלק שלה בסיפור
ולעשות מה שצריך כדי לתקן אותו.
להפסיק לחכות שאמא שלה תשתנה,
(זה הרי לא יקרה)
אלא לקחת אחריות על מערכת היחסים הזו
להתחבר להורים ממקום נכון ולרפא את הקשר.
בשיחה זיהינו איך היא (באופן לא מודע) ממוקמת לא נכון מול אמא שלה.
איך מתוך עמדה מוסרית וכוונות ממש טובות,
היא מייצרת דינמיקה מכאיבה עם אמא שלה
וכמובן-
מה הדרך להתמקם נכון ולרפא את הקשר.
שיניתי את כל הפרטים, אבל גרעין הסיפור אמיתי,
וחוזר על עצמו אצל אנשים רבים שאני פוגשת.
אני רואה שוב ושוב איך הבנה של הדינמיקה עם ההורים
והתמקמות נכונה מולם, בנפש,
מולידה רפואה ואהבה וחיבור.
