השבוע בקורס אימון למדנו על צעדים קטנים בדרך למטרה.
אחת הדוגמאות שהמרצה הביאה ממש עוררה בי התנגדות,
ואמרתי לה 'מה זה שווה לעשות … זה לא המטרה בכלל!'
והיא אמרה לי בישירות-
'את צריכה להיות יותר ענווה ולהסכים לעשות גם צעדים קטנים!'
והיא צדקה.
אחר כך אחת המשתתפות באה אלי ואמרה לי,
'וואי זה בטח מאוד פגע בך שהיא דיברה אלייך ככה…'
והאמת,
שבכלל לא נפגעתי.
וניסיתי להסביר לה למה.
'אני יודעת שהמרצה הזו מכבדת ומעריכה אותי,
אז כשהיא אומרת לי הערה כזו, אני יודעת שזה בא לגמרי ממקום טוב שרוצה לעזור לי להתקדם.
אז לא רק שאני לא נפגעת, זה עוזר לי לדייק ולהתקדם!'
במפגש השבועי של הסדנא לכיבוד הורים דיברנו על זה,
שהרבה אנשים מרגישים שבגלל הביקורת מההורים אין להם ביטחון עצמי.
וראינו שהאמת היא שזה תלוי בתפיסה של הילד.
אם הילד חושב שההורים שלו 'מחפשים' אותו, שהם נגדו ורק מחפשים להראות לו כמה הוא גרוע- בוודאי שהביקורת שלהם תגרום לו להרגיש 'דפוק' ולגדול חסר אמון בעצמו וביכולות שלו.
אבל-
כשהילד מבין שההורה תמיד רוצה בטובתו,
הפרשנות שלו לביקורת יכולה להשתנות.
למשל- 'ההורים שלי מאמינים שאני מסוגל ליותר ולכן אומרים את זה'
או 'יפה מצידם שהם עוזרים לי לזהות איפה הנקודות שכדאי לי לשפר'
(אנשים משלמים הון ליועצים בשביל זה וההורים נותנים בחינם!!!)
והכי חשוב-
כשילד מסתכל נכון על הביקורת מההורים שלו הוא לומד שביקורת לא סותרת אהבה.
יכולים מאוד לאהוב אותך וביחד עם זה לתת לך הערות.
זה לא סותר.
וזה מצמיח אנשים עם חוסן.
שלא נשברים מביקורת, שלא מפרשים כל ביקורת כמשהו נגדם, שלא נמנעים מעשייה טובה בגלל הפחד מביקורת.
כמה טוב זה להם ולעולם!!!
שבוע מבורך
והמשך בשורות טובות
