שבוע מבורך
"אני בן אדם שצריך יחס וביטחון, ונראה לי שאמא נורמלית צריכה לתת את זה",
כתבה לי נערה חמודה שבאה לתוכנית לטפל בקשר עם אמא שלה, שמכאיב לה מאוד.
לכל אחד מאיתנו יש כמה משפטים כאלה בראש.
"אני צריכה פירגון" אני צריכה שיעריכו" "אני צריכה שיקבלו אותי."
ובאמת, פירגון זה נעים ממש, והערכה וקבלה ממש עושות את החיים שלנו יותר טובים.
אבל כשאנחנו מאמינים למשפטים האלה, החיים שלנו הופכים להיות קשים.
כשאני "צריכה" את זה, ובלי זה אני לא יכולה,
אני מתחילה לסבול, וגם מי שסביבי סובל.
אני סובלת כי אני כל הזמן
בחוויה שאין לי מה שאני חייבת בשביל להתקיים,
ואני חסרת אונים, כי אני תלויה באחרים כדי להתקיים,
ויותר מזה, מרוב שאני בחווית חסר,
אני לא פנויה בכלל לחוות את כל הדברים הטובים שיש לי בחיים.
ומי שסביבי סובל, כי אני מאשימה אותו
שהוא לא מספק לי את הצורך שאני חייבת בשביל לחיות.
ואיזה הרגשה רעה זה שבגללך היקרים לך סובלים?
וזה נכון גם בזוגיות, גם מול ההורים וגם מול חברים.
אז מה עושים?
אני מציעה לשנות מילה אחת.
במקום "צריכה" לומר "רוצה".
אני רוצה יחס וביטחון, אני רוצה שיפרגנו לי, אני רוצה שיעריכו אותי.
אם קיבלתי מה שאני רוצה- זה ממש כיף.
אני הכי בעד בעולם שאנשים יפרגנו ויעריכו
ויקבלו את היקרים שלהם, זה מחבר ומשמח ואחלה.
אבל גם אם לא קיבלתי- אני עדיין בסדר.
אני לא תלויה בזה.
והסובבים אותי פתאום יכולים לשמח אותי ולתת לי מה שאני רוצה,
וגם לצאת "הטובים" שמפנקים את הבת זוג/ הבת שלהם.
כל המוטיבציה שלהם משתנה.
כי מה התגובה האינסטינקטיבית של מישהו שמכריחים אותו?
שמוצצים ממנו יחס ופירגון?
גם האדם הכי מפרגן- נרתע ומתרחק
אף אחד לא רוצה להיות מכונת ההנשמה של מישהו אחר. זה מלחיץ!
אבל אם זה בא ממקום של "אני רוצה" ולא ממקום של "אני צריכה"?
בדרך כלל אנשים ישמחו לתת ולעזור.
ותרגילון לסיום-
על מה יש לך אמירה פנימית של "אני צריכה"?
תשני אותה רגע ל "אני רוצה". מה קורה לך בגוף?
ובונוס למתקדמים, לכו שבוע עם השינוי הזה,
ובסוף השבוע תבדקו-
קיבלתם מהסביבה יותר או פחות מהדבר שעליו עשיתם את התרגיל?
אשמח לשמוע איך היה!
שבוע טוב ומבורך
