הורים לא חייבים כלום לילדים שלהם

משתפת פה בשאלה שקיבלתי ממשתתפת מקסימה בקורס האינטרנטי שלי על כיבוד הורים:

סבא וסבתא שלי לא נתנו להורים שלי כסף, למרות שהיה להם. ההורים שלי גם מתנהגים ככה. הם לא עוזרים לנו בכלל, למרות שחלק מהאחים בשלבים שבקושי יש הכנסה.

אמרתי להם פעם מה אני מרגישה לגבי זה, אבל זה לא עזר ושום דבר לא השתנה.
מה אפשר לעשות?

עניתי לה שקראתי איפושהו נתון ש40% מהמשפחות בגילאי 40 פלוס נעזרות בהורים על מנת לגמור את החודש. ולמרות שכל כך הרבה אנשים עושים את זה, עדיין חשוב לומר שהאמת היא שהורים לא חייבים כלום לילדים שלהם.

ברגע שאדם הוא בוגר, גיל 18 ככה, הוא אמור לדאוג לעצמו, ולא להישען על תמיכות כאלה ואחרות. להיות עצמאי.
מפתיע שצריך לומר את זה וברור לי שאני אקבל תגובות המומות מאנשים שלא מבינים למה ההורים לא צריכים לתת לילדים שלהם כסף כל החיים. אבל זו לדעתי ההבנה היסודית שאיתה צריך לגשת לשאלה הזו לפני הכל.

כי תכל'ס, כשאני בא להורים שלי ומבקש עזרה כלכלית כשהתפיסה שלי היא שהם חייבים לתת לי, גם הסיכוי שזה יקרה הרבה יותר קטן.

דמיינו רגע ציר מספרים. כשאני חייב לעשות משהו ואני לא עושה אותו- אני במינוס.

כשאני עושה את מה שאני חייב לעשות- אני סוף סוף לא במינוס, אבל לא הרווחתי כלום. אני באפס. הייתי בחסר והשלמתי אותו, אז עכשיו אני רגיל. לא טוב במיוחד ולא רע במיוחד.

לעומת זאת כשאני לא חייב ואני לא עושה- אני באפס. רגיל.
אבל כשאני עושה למרות שאני לא חייב- פה אני כבר בפלוס, אני טוב במיוחד.

כשאני מבקש כסף מתוך מחשבה שהשני חייב לי- גם כשהוא יתן הוא לא הרוויח כלום- מקסימום הוא מגיע לאפס, הוא עשה מה שהוא חייב. זה לא משתלם לו להתאמץ בשביל זה בכלל.
(ובכללי זה מרגיז שמישהו מתנהג כאילו חייבים לו משהו. זה עוד פחות עושה חשק לתת לו.)
לעומת זאת אם הוא נתן לי כסף ועזר לי למרות שהוא בכלל לא חייב- הוא יצא כזה מיטיב, הוא פינק ממש. בשביל זה אנשים מוכנים להתאמץ.
זה אגב נכון מאוד גם בזוגיות אבל לא זה המקום לפרט.

שתהיה לכולנו פרנסה ברווח ובקלות
בשורות טובות