השבת הצטרפתי לטרנד וקראתי את 'מהפכת הקשב' של מיכה גודמן.
ספר נחמד. קל לקרוא ונותן כיווני מחשבה מעניינים.
בספר הוא מספר שכשהכובשים הספרדים הגיעו לאמריקה הדרומית, אחד הדברים הראשונים שהם עשו היה ללקט מהנהרות פיסות זהב ולהעמיס אותן על האוניות.
הספרדים נדהמו מכך שהתושבים לא מנסים למנוע מהם לשדוד את האוצרות המקומיים, ושאלו את אחד המקומיים לפשר הפסיביות.
הוא השיב- ''אנחנו לא מבינים מה כל כך מעניין אתכם בחומר הצהוב הזה''.
לפי אותו עיקרון,
הוא מסביר, תעשיית תשומת הלב של ענקיות הטכנולוגיה מצליחה לקחת מאיתנו את המשאב היקר של הקשב שלנו.
פשוט כי אנחנו באמת לא מבינים כמה ערך יש לתשומת הלב שלנו.
חשבתי על זה שיש עוד תחומים בחיים שהעיקרון הזה נכון לגביהם.
כמה אנשים מעבירים את הזמן כשההורים שלהם בחיים, ורק אחרי מותם מצטערים על הקרבה שהם הפסידו…
נראה לי שהתפקיד שלי (ושלכם, ככאלה שקוראים אותי) הוא להאיר את תשומת הלב לאוצר היקר שנמצא לנו מתחת לאף.
שנראה לנו כל כך מובן מאליו, ולא פעם גם מעיק ומכאיב, ובאמת יכול להיות המקור של השמחה, החיות וההצלחה בכל התחומים בחיינו.
הלוואי שנדע להעריך נכון את הזהב שבידינו!
בשורות טובות
