פעם דיברתי עם מישהי מקסימה ואכפתית שהיחסים עם אמא שלה מורכבים לה.
היא סיפרה לי שאמא שלה אישה מאוד שלילית וקורבנית ומסכנה והיא מנסה כל הזמן לעזור לה והאמא לא מקשיבה לה.
למה את מנסה לעזור לה? שאלתי.
כי היא כל כך סובלת! והיא יכולה לחיות כל כך טוב אם היא רק תקשיב לי ותשנה את ההתנהגות שלה! זה כל כך מתסכל!
אמרת לה את זה?
אולי אלף פעמים. לא עוזר!!!
אז אולי תפסיקי לנסות לעזור לה? מצד האמת, זה באמת לא העסק שלך…
את שיפוטית כלפי ההתנהגות שלה, אבל האמת היא שזה ממש לא העסק שלך, אולי תפסיקי להתעסק בזה?
למה את מתכוונת?
זה אומר שכשאת מדברת איתה בטלפון את מפסיקה לזרוק באגביות כמה מילים על קורס מעולה לחשיבה חיובית שבדיוק שמעת עליו,
מפסיקה לספר על חברה שהלכה לטיפול וזה ממש עזר לה, פשוט מפסיקה לנסות לשנות אותה בכל מיני שיטות עקיפות ומניפולציות.
ואז מה, אני פשוט אדבר איתה סתם בטלפון לכיף?
בדיוק ככה, לדבר עם אמא שלך בנחת ובכיף בלי לעמוד על המשמר ולנסות להשפיע עליה כל הזמן.
איך זה נשמע לך?
וואלה, זה ממש להיות משוחררת, רגועה כזה… ממש סתם להנות לדבר איתה? איזה דבר זה…
