השבוע היה לי קטע מגניב. יצאתי מייעוץ, וחיכו לי שתי הודעות מוקלטות, מנשים שעשו בעבר את הקורס לשיפור היחסים עם ההורים.
הראשונה מספרת שאמא שלה שלחה הודעה מאוד לא כייפית כלפיה בקבוצה המשפחתית. באוטומט היא התחילה לחשוב איך לטפל בזה, ואז הזכירה לעצמה שהיא לא רוצה להיות שיפוטית. זו אמא שלי, והיא מתבטאת כמו שהיא מתבטאת, ואני רוצה לטפל בזה מהעמדה הנכונה שלי כילדה.
נחשי מה, היא מקליטה לי-
תוך כמה דקות, בלי שאמרתי מילה! היא פשוט מחקה את ההודעה!!!
סיפור יפה, נכון?
התלהבתי, ועברתי לשמוע את ההקלטה השניה. הפעם הסיפור הוא על אבא, שכשהוא שומר על הנכדים הוא מסיע אותם בג'יפ שלו בדרכי עפר בקטע מלחיץ. אני שונאת שהוא עושה את זה, אבל הוא ממשיך כל הזמן! היא מספרת.
בקיצור ישבתי עם עצמי והחלטתי שהוא אבא שלי, והוא הסבא שלהם, ואני לא רוצה להתערב ולהשתלט על הקשר שלו איתם, ואני גם יודעת שהוא רוצה טוב בשבילם בדיוק כמוני. אז שיחררתי.
ונחשי מה?
אתמול הוא שוב שמר עליהם, והפעם, הפלא ופלא, הם הלכו לגן השעשועים! לא ג'יפ, לא דרכי עפר, גן שעשועים בטוח ורגוע. ולא אמרתי לו מילה!!!
מה את אומרת, זה קשור אלי?
צחקתי וסיפרתי לה שדקה קודם קיבלתי סיפור דומה מבוגרת אחרת. זה לגמרי קשור אלייך ולעמדה הנפשית שלך מולו…
איזה נחת זה, לראות שהכלים והלימוד מהקורס ממשיכים לתת פירות גם שנים אחרי… איזו זכות!
שנמשיך להתמקם נכון, ולקבל את האהבה הגדולה שלהם אלינו.
בשורות טובות
