הורים לא בוחרים.
וזה די מעצבן, אם נודה על האמת.
כי הייתי מכבדת בשמחה רבה את אמא שלי אם היא היתה כמו אמא של חברה שלי. אמא שאכפת לה, שעוזרת במה שצריך, שיודעת גם לתת ספייס כשצריך, ובאופן כללי, אמא שאפשר להתגאות בזה שאת הבת שלה. לא להתפדח, כמו במקרה שלי.
זה לא פייר שאלוקים לא נותן לי לבחור את ההורים שלי, ואחר כך מצווה אותי לכבד אותם. יש הורים שאי אפשר לכבד!
וזה נכון, הרבה פעמים ההורים שלנו "דורכים לנו על היבלות" ומתנהגים בצורה שאולי למישהו אחר לא היתה מפריעה כל כך, אבל אותנו היא מוציאה מהדעת, מכאיבה ופוגעת במיוחד.
לדוגמא מישהי שמאוד חשוב לה להראות טוב, ודווקא ההורים שלה מסתובבים בצורה לא מטופחת. לבחורה אחרת שנושא הנראות לא תופס אצלה מקום כל כך מרכזי, היה פחות קשה מול ההורים הפחות מטופחים.
ולמה זה ככה? למה ה' נותן לנו הורים שדורכים לנו על היבלות?
ותשובה?
לפחות חלקית?
אז באמת בשתי מילים, לכל אדם בעולם יש חוסר איזון בתחום מסוים (אחד או יותר…) שבו הוא מוגזם, שבו הוא משלם מחירים מוגזמים שמזיקים לו כדי להשיג מטרה מסויימת. למשל מישהי שמאוד מאוד חשוב לה שיקבלו אותה וירצו להיות איתה ובשביל זה היא מוכנה להבליג על התנהגויות לא ראויות או לא לומר את מה שהיא באמת חושבת בדיון. וזה לא טוב לה. בכלל.
אז כדי לעזור לנו להשתחרר מההגזמה, ה' שולח לנו הורים שמאתגרים אותנו בנקודה הלא מאוזנת הזו. ולכן זה כואב לנו כל כך, כי זו באמת נקודה מוגזמת…
(למשל למישהי שרוצה מאוד להיות מקובלת, ה' נותן אבא שלא אכפת לו מה יגידו והוא אומר את דעתו ומביך אותה נורא.)
אבל כשנצליח לכבד אותם למרות שהם סותרים לנו את הנקודה שכל כך חשובה לנו, ונבין שגם מי שלא עומד בתנאי הנקודה שחשובה לנו ראוי לכבוד, גם התנאי המוחלט והמוגזם ששמנו לעצמנו מתרכך קצת ואנחנו מתאזנים.
שנשמע בשורות טובות
שנבחר לעשות טוב לעצמנו ולעולם
להתראות
