לכבוד חג הביפרים, היום שהתחיל את המהפך מול חיזבאללה ואירן, שחל היום, אני רוצה לדבר רגע על הכרת הטוב.
בדרך חזור מהנופש המשפחתי שמענו פודקאסט שדיבר על זה שהדבר שהכי משפיע על האושר האנושי זה הכרת הטוב.
אבל הם עיצבנו אותי וכל הזמן אמרו 'הוקרת הטוב' והסבירו שהעיקר זה להגיד תודה כל הזמן על כל מה שיש לך.
אז כמובן עצרתי את הפרק והתחלתי להסביר לילדים שלי מה זה באמת הכרת הטוב.
(כן אני אמא מהסוג המחנך באובר שמנצל כל הזדמנות לעודד צפיה והאזנה ביקורתית של הילדים אז אני עוצרת להם את הפודקאסט באמצע המתח כדי להראות להם מה מנסים להכניס להם לראש.
הם עומדים בזה יפה.
אבל זה לא הנושא.
נסגור סוגריים)
בקיצור- מה זה הכרת הטוב?
ההיפך מהכרת הטוב זה לכפור בטובה.
לכפור זה לכסות, כמו בתיבת נוח, או בכפורת בבית המקדש.
בעצם כפירה בטובה זה כיסוי של הטובה.
זאת אומרת- יש לפניך טוב, ואתה כופר בו, מכסה אותו. אומר 'אין פה טוב בכלל'.
וההיפך הוא הכרת הטוב- במובן של זיהוי, הכרה בזה שמה שיש לי פה מול העיניים הוא טוב.
כלומר אדם שאין לו הכרת הטוב הוא בעצם סוג של עיוור, הוא לא רואה ולא מודע לטוב שיש לו בחיים.
זה מאוד חזק מול ההורים שלנו,
שאנחנו הרבה פעמים בכלל לא מכירים בטוב שיש בנו בזכותם, לא מכירים בטוב שהם עשו ועושים לנו.
וגם מול ה', שלפעמים אנחנו לא מזהים כמה טוב הוא עשה ועושה לנו.
