בעקבות המסר הקודם קיבלתי שאלה דומה כמה פעמים.
את אומרת "להיות ילדה". מה זה להיות ילדה?
יש מחשבה כזו, שלהיות ילדה מול ההורים שלי
זה להיות ילדותית או טיפשה מולם.
או אפילו גרוע יותר, להיות סמרטוט,
כאילו שזה מכבד מישהו שהשני הוא סמרטוט שלו.
אז זהו, שלא.
להיות ילדה זה אומר להיות בעמדה שמסתכלת עליהם מלמטה למעלה.
שנושאת אליהם עיניים.
כמו בת הארבע שלי, שחושבת שאני שמש העולם.
איך היא הגיעה לזה? פשוט מאוד…
אין לה מושג איך אני ביחסי אנוש,
איך הזוגיות שלי, אם אני יודעת להתנהל כלכלית…
היא לא עסוקה בלשפוט אם אני מתנהגת כמו שצריך,
ולכן מבחינתה אני נפלאה בדיוק כמו שאני.
כשאני שופטת מישהו- אני מסתכלת עליו מלמעלה.
אני יודעת מה נכון ואיך אמורים להתנהג
ואני בודקת אם הוא עומד בסטנדרטים האלה.
להיות ילדה זה המקום ההפוך-
להסתכל עליו מלמטה, ממקום שלא עסוק בלשפוט ולבקר.
יש שני אנשים בעולם (ואם את נשואה- ארבעה) שמולם אני לא שיפוטית.
שאני בכלל לא נמצאת במקום של לשפוט אותם
כי אני פשוט נמצאת למטה, ולשפוט זה מלמעלה.
היום כבוגרת אני שואפת להגיע לעמדת הנפש הזו.
של ילדה שלא עסוקה בשאלה
האם ההורים שלה בסדר או לא וכמה,
פשוט מקום של 'אלה ההורים שלי וזהו.'
וזה לגמרי מקום שאפשר להגיע אליו.
גם מי שמזהה שכל החיים שלו הוא שיפוטי מול ההורים שלו-
(כלומר כולנו בחברה המערבית)
אפשר לתקן. וזה כל כך מתגמל.
בהצלחה לנו
