אחרי הטיפ הקודם על הפירגון לחמות,
מישהי כתבה לי במייל-
'הענין הוא איך את אומרת לחמות.
לא רק מה את אומרת.
שהיא תרגיש שזה בא מהלב! אני חמות ל5 !'
והחלטתי לענות לה כאן, כי זה ענין שחשוב לי לשים על השולחן.
עקרונית- מה שאת אומרת ממש מדוייק.
מי שנמצא כאן מספיק זמן
יכול לדקלם מתוך שינה שהעיקר זה מה חושבים ומרגישים ולא מה אומרים או עושים בפועל.
אבל
כהורה
או כחם/חמות
נראה לי שההתעסקות הזו רק מזיקה.
יש בקבוצות כאן הרבה אנשים שמעבר לזה שהם ילדים להוריהם, הם בעצמם הורים ואפילו כבר חמים וחמותות (מקווה שכתבתי נכון…),
ולכן חשוב לי להגיד שאת כל מה שאני כותבת כאן, חשוב שניישם רק כלפי מעלה, מול ההורים והחם-חמות.
לא כלפי מטה- מול הילדים והחתנים והכלות.
התובנות האלה לא נועדו לתסכל אתכם ולגרום לכם לכעוס על הילדים/ הכלה שממש ממש לא מכבדים אתכם, עכשיו כשאתם מבינים איך כיבוד הורים אמיתי אמור להראות.
ואם התובנות האלה גורמות לכם לצפות ליחס מסויים מהילדים, לביקורת על זה שהם לא מכבדים אתכם כמו שצריך, יצא שכרי בהפסדי. עדיף שלא.
אז מה, לא לחנך לכיבוד הורים?
בטח לחנך.
אבל החינוך רלוונטי בעיקר בגיל החינוך, וגם את זה אני ממליצה לעשות באמצעות דוגמא אישית- כבוד להורים שלכם או לבן הזוג.
אני פחות מאמינה בדרישה של כבוד בגיל הבוגר. בדרך כלל זה מביא לריחוק ולזילזול וחבל.
ובלשון הזהב של הרמב''ם-
"אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָּךְ נִצְטַוִּינוּ (לכבד את ההורים, מכל מקום,), אָסוּר לָאָדָם לְהַכְבִּיד עֻלּוֹ עַל בָּנָיו וּלְדַקְדַּק בִּכְבוֹדוֹ עִמָּהֶם, שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי מִכְשׁוֹל, אֵלָא יִמְחֹל וְיִתְעַלַּם, שֶׁהָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹדוֹ מָחוּל".
בקיצור-
לילדים שכאן- אני אמשיך לחפור לכם כמה קריטי לכבד הורים באופן אמיתי ועמוק.
ולהורים שכאן- ממליצה בחום להיות בעין טובה וסלחנית על הילדים שלכם. זה יעשה לכולכם רק טוב.
מקווה שהדיוק הזה היה לתועלת
רק בשורות טובות
