לא בשביל זה באו אלי

לבנות אצלינו במשפחה יש קבוצת ווצאפ נפרדת.
השם שלה הוא 'המקטרות',
וזה מה שעושים שם. מתלוננים.

'יושבת לידי מישהי שעושה רעש נוראי כשהיא אוכלת ואני משתגעת'
'הבית שלי הפוך ואין לי כוח להרים את עצמי לעשות משהו'
'אוף הבת שלי העירה אותי חמש פעמים הלילה ואני הרוגהההה מעייפות'

כאלה.
וכולנו מגיבות כמו שאחיות מגיבות.
מתבאסות איתה 'וואי איזה סיוט',
שמות לה לבבות ירוקים (כי לב ירוק זה מרחם💚)
ומראות לה כמה היא צודקת ושאנחנו איתה.

אני מודה שכשמספרים לי על קושי
מול אבא או מול החמות,
הדבר הראשון שמתחשק לי לעשות זה בדיוק זה.
להגיד 'איזה קשוח זה', להתבאס איתם,
להסכים שזה ממש לא התנהגות.

אבל אני יודעת, שלא בשביל זה באו אלי.

בשביל שיגידו לך כמה את צודקת
יש חברות בגינה, יש קבוצות פייסבוק, לא חסר.

אלי מגיעים אנשים שכבר לא מעניין אותם כמה הם צודקים,
הם רוצים להפסיק לסבול,
ומוכנים לעשות מה שצריך
כדי לחיות בטוב עם ההורה שמאתגר אותם.

וזה בדיוק מה שאני עושה.
עוזרת לכם לזהות איפה אתם
מבחינת העמדה הנפשית מול ההורים שלכם,
ומראה מה לעשות כדי להיות במקום הנכון מולם.

ההתמקמות הזו היא הלב של העבודה שלנו,
ואחריה- דברים פשוט מתהפכים.
ממש ממליצה לנסות בבית.

איתכם בדרך לחיים טובים יותר