אנשים מסתובבים בעולם
בתחושה שהם לא שווים,
עם דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון עצמי,
ומרגישים שהם כאלה בגלל שהם גדלו בבית לא טוב.
הורים לא מספיק קשובים,
הורים שהעבירו ביקורת
או שסתם הם אנשים מאוד פשוטים ופסיביים.
זו טעות מאוד נפוצה,
אבל האמת היא,
שתחושת ערך עצמי, תלויה בעיקר
במה אני חושב על הבית שבו גדלתי ועל ההורים שלי
והרבה פחות במה שהיה שם באמת.
עובדה, יש אנשים שגדלו בבתים מאוד טובים
ועדיין הם מרגישים לא שווים,
כי הם חושבים בעיקר על הדברים שלא היו שם
(ובואו, אין בית מושלם, בדקתי)
ומתוך זה מרגישים שגם הם לא טובים.
וזה סובייקטיבי כל כך,
ולכן גם כל כך יכול להשתנות.
ככל שאדם יבחר לראות את הגודל והאיכות והטוב שהיו בבית שלו
ובהורים שלו,
הוא יוכל לראות את הדברים האלה
גם בעצמו.
בסוף זה שריר, להסתכל על הדברים מהמהות שלהם,
מהערך המוחלט שלהם,
ולא רק לפי איך שהם נראים מבחוץ או במצבים מסויימים.
השבוע היתה לי שיחה עם צוות מחנכות בבית ספר יסודי, ועוד אחת עם סטודנטיות להוראה.
היה לי כל כך חשוב לדבר איתן,
כי למחנכים יש כוח להראות לילד את הטוב שבבית שלו,
לחזק את החיבור להורים,
ללמד אותו להסתכל בהכרת הטוב על עצם החיים.
זו מתנה שכל כך משמעותי לקבל אותה מוקדם,
שאני ממש מודה לה' על הזכות לקחת בזה חלק.
תודה רבה
תבורכו בערימות של ביטחון עצמי ואהבת הבית שלכם
