אחרי התובנה הקודמת ששלחתי, על הורים שמרגישים רע עם דברים שהם עשו או לא עשו לילדים שלהם, קיבלתי תגובה מאמא אחת:
'ההודעה ששלחת ממש חזקה, אבל אני עדיין מרגישה ששרטתי את בת השמונה שלי…'
עניתי לה שבסוף היא תגלה שהבת שלה בכלל לא זוכרת את האירוע 'השורט', אבל היא זוכרת טוב מאוד אירוע אחר לגמרי, שאת בכלל שכחת ממנו…
צחקנו,
וזה הזכיר לי סיפור שקרה לחברה טובה שלי, שהיא, בניגוד אלי, אמא משקיענית בטירוף, ומדי יום שישי היא היתה הולכת לגן עם הבן שלה ויושבת איתו ורק איתו שעה שלמה.
ככה כבר שנים, כל פעם עם הילד שבגילאי הגן.
ואז אחת הבנות הגדולות שלה אמרה לה 'אמא מה זה שאת ככה משקיעה בקטנים, הולכת איתם לגן שעות… לנו את לא עשית דברים כאלה!!!'
חברה שלי כמעט התעלפה.
'כמה ימי שישי ישבתי איתה בגן, והיא בכלל לא זוכרת את זה!!!'
אז לאימהות שבינינו- תרגיעו. אתן עושות כמיטב יכולתכן.
מה שהילדים שלכם יזכרו- זה ממש לא בשליטה שלכן.
ולכולנו, שזוכרים להורים שלנו דברים ששרטו אותנו, לפחות שנדע שזה ממש לא משקף את כל מה שהיה שם.
(ומה שהכי נחמד לראות, זה שאחרי שאנשים עושים את העבודה ומתמקמים נכון מול ההורים שלהם, פתאום הם נזכרים בדברים שעד עכשיו הם בכלל לא זכרו… משעשע מאוד).
רק טוב
