הורים אמורים לעזור כלכלית לילדים שלהם.
הורים אמורים לשמור על סדר וניקיון בסיסיים בבית.
הורים אמורים לתת לילדים שלהם הרגשה שהם אהובים בכל מצב.
הורים אמורים לתת יד ולעזור בגידול הנכדים.
אמורים…
אני רוצה להסתכל על ה'אמורים' הזה מכיוון אחר. מה קורה בדינמיקה בינינו לבין ההורים כשהמחשבות האלה נמצאות לנו בראש?
כשאני מאמינה שההורים אמורים לעזור לי כלכלית, כשהם לא עושים את זה,אני מרגישה שנעשה לי עוול, משהו פה לא הוגן ולא צודק.
ומה יקרה כשהם יעזרו לי כלכלית?
אני ארגיש שמה שהיה חסר לי כבר לא חסר, ועכשיו הכל בסדר. בסדר, לא יותר מזה.
אם נדמיין אותנו על הציר – כשלא קיבלנו את מה שאנחנו אמורים לקבל- אנחנו במינוס, וכשקיבלנו, עברנו למצב אפס. הכל בסדר, מה שצריך להעשות נעשה.
תגידו לי בכנות,
זה היה נותן לכם מוטיבציה כהורים לתת?
אם אני מבין שכשאני אתן אני אגיע למצב נייטרלי, 'אפס', זה יתן לי חשק לתת?
קל לראות את זה בזוגיות, אף גבר לא יצא מגדרו כדי לעשות משהו שיביא אותו למצב של 'בסדר'. הוא יהיה מוכן להתאמץ אם זה יביא אותך למקום של 'פלוס', שתרגישי ממש טוב, שפינקו אותך. בשביל זה שווה להשקיע.
כשאנחנו מפסיקים לחשוב שההורים חייבים לנו משהו, כל נתינה שלהם מביאה אותנו לפלוס, ואנחנו שמחים ומרגישים שהיטיבו לנו. זה כמובן עושה חשק להמשיך להיטיב לנו וכולם מרוצים.
חוצמזה שבאמת הם לא אמורים לתת לנו שום דבר. הם נתנו לנו את החיים, המתנה הכי גדולה שאפשר לתת, ומאז והלאה כל נתינה היא בונוס מפנק.
שה' יפנק אתכם
