שאלה שאני מקבלת הרבה ובזמן של הנופשים המשפחתיים בטח רלוונטית עוד יותר:
מה עושים כשישנם הורים שאינם שומרי מצוות ואנו כן, איך לדעתך מתמודדים עם טלוויזיה ליד הילדים?
האם אנו יכולים לבקש מהם לא לתת להם לצפות?
ואם בקשתי לא נענתה?
כשאדם בוחר את דרכו בחיים, הוא יכול לעשות את זה לעומת ההורים שלו.
הם ימניים- אני אהיה שמאלן. הם אוכלים בשר- אני אהיה צימחוני. הם חילונים- אני אהיה דתי.
כשאדם פועל באופן לעומתי הוא לא נקי, הוא לא עושה באמת מה שנכון אלא מושפע מהיצר הרע לעשות ההיפך מההורים.
אני זוכרת שקראתי פעם ראיון עם איה קרמרמן, שחזרה בתשובה.
היא כתבה על אמא שלה, וכמה שהחזרה בתשובה שלה היא בזכות החינוך שהיא קיבלה מאמא שלה, להיות מסורה לאמת וללכת לפיה.
אני מניחה שאמא שלה לא מאוד שמחה מזה שהבת שלה חזרה בתשובה ולא ממשיכה בדרכה, אבל זה לא הגיע למאבק ולמקום שהאמא עושה 'דווקא' נגד הדתיות של הבת שלה, בגלל שהבת עובדת בצורה נקיה, לא לעומת האמא.
ולשאלתך- רק כשאני בא ממקום נקי ולא שיפוטי ומתנשא מול ההורים שלי ('איך אתם טועים ולא ראיתם את האור כמוני…')
הם יכולים להתייחס באופן ענייני.
צריך לזכור שההורים שלנו הכי רוצים טוב בשבילנו.
הם רוצים שהילדים שלנו ישתפו איתנו פעולה ויגדלו טוב, ולכן כשאני באמת לא שיפוטי מולם- יש הרבה יותר סיכוי שהם יסכימו לבקשה שלי.
לבקשה, לא לדרישה…
לדרישה אי אפשר לסרב, ולכן באופן טבעי היא מעוררת התנגדות אצל ההורים ולא תתקבל.
לעומתה בקשה- באה מלמטה, ממקום נקי, ואפשר לקבל אותה ואפשר לגמרי גם לסרב לה.
כשאני מבקשת, הסיכוי שההורים שלי, שרוצים בטובתי, יסכימו- גדול הרבה יותר.
חופש טוב
ושבת שלום
