''הצטרפתי לקורס המדהים שלך והחלטתי שמעכשיו אני מתחילה לכבד את ההורים שלי.
במקרה שלהם, לכבד זה לעשות מה שהם מבקשים למרות שזה ממש ממש תקוע לי בלו''ז.
החלטתי שהשבוע אני אעשה פעם אחת מה שהם מבקשים ולא משנה מה, אבל תגידי לי, איך זה יכול להחזיק מעמד לאורך זמן?''
גם אני תוהה איך… כמה אדם יכול להתכווצ'ץ', להיות סמרטוט ולבטל את עצמו ולהישאר במצב הזה?
והאם זה בכלל מה שטוב ונכון לעשות?
האם זה מכבד את ההורים שלי שאני נהיית סמרטוט ומרגישה סמרטוט כדי לעשות מה שהם רוצים?
אני בטוחה שיש פה אנשים שיגידו שכן. שיש להם אמא / חמות שלא תהיה מרוצה עד שהילדים שלה ישפילו את עצמם עד עפר. ובא לי לשאול אותם- איזה אימוג'י תצמידו לאמא הזו?
👺 – אכפת לה רק מעצמה, מרושעת קצת, חולת שליטה וכולי…
או
😇- אישה נהדרת, איכפתית, טובת לב ואוהבת?
נראה לי שהתשובה ברורה…
כשאני נהיית סמרטוט, מבטלת את עצמי ואת כל מה שחשוב לי בשביל לעשות את רצון הורי, אני בעומק בכלל בכלל לא מכבדת אותם. להיפך. אני חושבת עליהם דברים רעים ואפילו קצת בזה להם.
אז מה כן?
לא לעשות בכלל מה שהם אומרים? לעשות רק מה שמתחשק לי?
חס וחסיסה!!!
בוודאי שלעשות.
אבל לא מעמדת נפש קורבנית- 'אני אמעך את עצמי בשבילם, לא משנה, העיקר כיבוד הורים' (תקראו בנימה פולנית) אלא מתוך בחירה שמחה- אני רוצה להתאמץ בשביל לעשות מה שהם ביקשו.
ואם אי אפשר?
בעיני גם לבוא להורים ולומר להם 'אני ממש רוצה לעשות מה שביקשתם אבל באותו יום יש לי פגישה חשובה / יום קשה בעבודה / ווטאבר, אני יכולה לעשות מה שביקשתם ביום רביעי במקום בשלישי?' זה מכבד. כי זה בא ממקום שחושב שההורים שלי הם טובים, ורוצים לא להכביד עלי.
וגם-
לבוא מלמטה.
לבקש, להבין שהם לגמרי יכולים לא להבין אותי ולא לשנות את מה שהם ביקשו וזה לגמרי בסדר.
וכשאני באה ככה, כמו ילדה שבאה לאמא שלה ובטוחה שאמא שלה הכי רוצה להיטיב לה בעולם, זה גם היחס שאני אקבל.
רק אומרת
שאי אפשר לזייף בזה.
כשאני באה 'מלמעלה' אפילו רק בלב, מרגישים את זה, והכל מתחרבש.
אמן שלא תהיו סמרטוטים אף פעם, ובטח לא מול ההורים שלכם.
רק טוב
אסתר.
