סיפרה לי מתייעצת-
כשהייתי קטנה, אמא שלי היתה צורחת עלינו אם עשינו משהו שהיא לא הרשתה. ולפעמים אפילו נתנה עונשים. אבל לא עונש חינוכי, עונש שאת רואה שהוא תוצאה של כעס מבפנים. כאילו היא 'מחזירה' לנו שהכעסנו אותה. אני לא יכולה לשכוח את זה.
היום כשאני אמא בעצמי, גם כשילד שלי עושה משהו שאסור, אני ממש נזהרת לא לצעוק. גם כשאני ממש כועסת אני מחזיקה אותו בחיבוק, אומרת לו בעדינות 'אמא לא מרשה לעשות …'. אני ממש מפחדת להיות כמו אמא שלי.
🌀🌀🌀
מה קורה לך כשאת כל הזמן נזהרת לא להיות כמו אמא שלך?
את כמו אדם שהולך על קצה הצוק, ופסיעה לא נכונה עלולה לגרום לו ליפול לתהום.
כל רגע יכולה להתפלק לך התנהגות של אמא שלך, את כל הזמן מפחדת לטעות וליפול. את ממש לא בטוחה בעצמך כאמא.
איך הילד שלך מרגיש?
כשאמא כל הזמן הולכת על שביל צר ומסוכן, לא יציבה ולא בטוחה בעצמה, היא גם לא מהווה משענת חזקה ובטוחה, ולמה שיעשו מה שהיא אומרת.
במקומות שבהם אני פוחדת ולא בטוחה בעצמי, זה דווקא מקומות שבהם הילד שלי 'בודק' אותי, יוצר סיטואציות שמאתגרות אותי דווקא שם.
לעומת זאת, מי שהולך על כביש רחב, לא צריך לחשוש כל הזמן. הוא יכול ללכת ברוגע, בביטחון. גם אם הוא עושה פסיעה לא נכונה, לא קרה כלום.
ככל שאני פחות מפחדת ליפול לתהום שהיא 'להיות כמו אמא שלי' אני עוברת מצעידה על שביל צר בקצה הצוק, להורות רגועה ובטוחה בעצמה, שהולכת בנחת בכביש רחב וסלול. זה טוב לילדים שלי ובעיקר טוב לי, כאמא. להיות שמחה, רגועה ובטוחה בעצמי בתפקיד החשוב והנפלא הזה.
שבוע מבורך
ובשורות טובות
