בחודש אלול, אחותי הלכה לחודש סמינריון במדרשה.
חוץ מתפילות, שיעורים ולימוד עצמי, היו שם כמובן גם מעגלי שיח, שבהם אנשים דיברו יותר על עצמם ועל התהליכים שהם עוברים.
באחד המעגלים, אנשים דיברו מה הביא אותם להתרחק מקיום המצוות.
חשבתי שאנשים יגידו שהיו להם שאלות והם לא קיבלו עליהן תשובות, או שהיה להם קשה לקיים את כל המצוות, היא סיפרה לי, אבל את לא מאמינה כמה אנשים בכלל לא נמצאים במקום הזה.
אחד אחד, אנשים דיברו על ההורים שלהם, על הכעסים והביקורות שיש להם על ההורים, שבגללם הם בחרו להתנתק מתורה ומצוות. את חושבת שאנשים עוזבים את הדת בגלל סיבות ערכיות, ובסוף את רואה שהכל מתחיל ונגמר ביחסים שלהם עם ההורים שלהם.
כשיש כבוד, כשמערכת היחסים נכונה ובריאה, החיבור לחיים של תורה ומצוות נהיה מעצמו. וכשאין כבוד, המריבות מתנקזות לעזיבה של אורח החיים הדתי.
אנחנו מנסים להבין מה המשקל של כל מיני גורמים המשפיעים על חיינו. שוקלים לפי מה שנראה לנו הגיוני, אבל מפספסים את העוצמה וההשפעה של הקשר עם ההורים. כן, גם בתחום החשוב כ"כ של היחס שבין אדם למקום(!!) כיבוד הורים הוא מפתח. כמה חשוב לפתח ולהבריא ולשפר את הקשר הזה.
🌀🌀🌀
משימת התבוננות:🧐
לשבת רגע עם עצמי,
ולחפש מצווה שקשה לי איתה היום, או שהיה קשה לי איתה בתקופה מסויימת.
האם יש קשר בין הקושי שלי עם המצווה הזו לבין הביקורת שיש לי על ההורים שלי בתחום הזה?
