השבוע קיבלתי מייל מאישה אחת. היא מילאה את השאלון שקיבלה ממני בכנס האינטרנטי של אמהות חוזרות לשגרה, אבל משהו לא הסתדר לה.
לא הבנתי מה את אומרת שאני צריכה לעשות. אמא שלי ביקורתית, שקרנית ודוחה אותי. אז מה שאני צריכה לעשות זה להיות מלמטה? לקבל את השקרים והביקורת שלה בשלווה? להגיש את הלחי השניה? זה נראה לך הגיוני?🤨
חס וחלילה… אנחנו לא נוצרים פה… ולהגיש את הלחי השניה זו ממש לא צדיקות אצלינו.
להיות מלמטה זה אומר להפסיק לשפוט את אמא שלך על זה שהיא ביקורתית, דוחה ושקרנית. לא להתעסק עם זה. לקבל את העובדה שזו אמא שלך וככה היא מתנהגת.
ותני לי לנחש… בטח בחיים שלך את משתדלת מאוד להיות כל הזמן מכילה, אמיתית ומקבלת, נכון?
איך ידעת?
אין לי רוח הקודש או משהו… זה פשוט הגיוני, אם התכונות האלה שנואות עלייך במיוחד, סביר להניח שאת תתאמצי כל הזמן להיות הפוכה מהן. אם אמא שלך שקרנית, את תהיי הכי אמיתית. אמא שלך דוחה אותך? את תהיי ההיפך ממנה, את תקבלי כל הזמן. וכן הלאה…
ותגידי,
יכול להיות שיש מקומות שבהם את טיפהל'ה מגזימה עם ההכלה, הקבלה והאמיתיות הזו?🤔
האמת, שכן…
יש לי ילדה בת שלוש עם עיכוב התפתחותי מרוב שאני כל הזמן רק מכילה ומקבלת אותה כמו שהיא ולא מאתגרת אותה להתקדם… אני מקבלת אותה כמו שהיא!!!
אבל בסוף זה מזיק לה…
נכון. לגמרי מזיק.
מה את מציעה לעשות?
נראה שבנקודה הזו את צריכה להיות כמו אמא שלך… קצת פחות לקבל ולהכיל. את מוכנה להיות כמו אמא שלך? להגיד לבת שלך שזה לא מספיק להתקדם בישיבה, צריך כבר ללכת על הרגליים? מוכנה לא לקבל אותה כמו שהיא?
לא קל… הראש אומר שכן, אבל ללב יותר קשה להסכים…
בכל אופן תודה על העזרה!
לדעתי,
הרבה מהפלונטרים שלנו מול הילדים שלנו ובכלל בחיינו היו יכולים להיפתר אם היינו מוכנים להיות כמו ההורים שלנו ולא לברוח ממי שהם ומהתכונות שלהם שפחות אהבנו.
כיבוד הורים עוזר לי למצוא את האיזון הנכון- מצד אחד לבחור את דרכי בעצמי ולעשות מה שאני מאמינה שנכון לעשות ולא לחקות את ההורים שלי, ומצד שני לא לברוח בהיסטריה מצורות ההתנהגות שלהם "רק לא להיות כמוהם".
יום מבורך!
שלכם
