אז יש לאדם בחירה חופשית איך להתנהג או לא?
השאלה הזו העסיקה את טובי ההוגים בכל ההיסטוריה. אפילו אנחנו, היום, מתמודדים עם השאלה הזו על בסיס יומיומי. יש לי בחירה האם להיעלב מזו שפגעה בי? יש לי בחירה האם להגיב בעדינות למישהו שמתנהג בצורה מעצבנת כשיש לי אופי כזה, מרוקאי? האם גם אני, המכורה לסוכר בכל צורותיו מסוגלת לעשות דיאטה? וכן הלאה וכן הלאה…
כדי לענות על השאלה הזו, ניזכר במדרש על השטן, שמנסה לעצור את אברהם אבינו בדרכו לעקידת יצחק.
בתחילה, השטן מתחפש לזקן, סמל החכמה. האמירה שלו לאברהם היא- איך אתה הולך לעשות דבר נורא כזה? התבלבלת! לא ה' אומר לך לעשות את זה אלא המשטין! אם תעקוד את יצחק אתה שומע אל המשטין ועושה דבר נורא! ואברהם לא זז מדעתו, ואומר "לא משטין היה, אלא הקדוש ברוך הוא יתברך היה, לא אשמע ממך! "
השטן מנסה בדרך אחרת. הוא מתחפש לנער, ופונה ליצחק. "איך אבא שלך עושה דבר כזה משוגע? מסכנה אמא שלך…" בתפקידו כנער השטן מנסה לגייס את החברה, את תפיסת הנורמליות נגד העקידה. "מה יגידו עליך אם תעשה דבר כזה? איך יסתכלו עליך?" "זה לא נורמלי לעשות דבר כזה!"
"חזר (יצחק) ואמר לאביו: אבי, ראה מה אומר לי זה.
א"ל: אל תשגיח עליו, שאינו בא אלא ליעף לנו."
אברהם מבין שזו עוד תחבולה כדי למנוע ממנו לעשות את דבר ה'.
השטן רואה שאין לו מה לעשות, הטיעונים המוסריים והחברתיים לא מזיזים את אברהם, אז הוא נהפך לנהר, מחסום פיזי בלתי עביר. היינו מצפים שבמצב הזה אברהם יאמר- "הייתי רוצה לעשות את דברך, ה', אבל אני פשוט לא יכול, זה בלתי אפשרי! מן השמים מונעים ממני לקיים את דבר ה'!" אבל אברהם לא נכנע גם למניעות כאלה, ונכנס למים עד צווארו ואז פונה לה יתברך "הגיעו מים עד נפש". אז ה' הופך את הנהר ליבשה.
שלושת המפריעים האלה קיימים בחייו של כל אחד ואחת מאיתנו.
הזקן- מסמל את הבלבול שיש לנו מבחינה ערכית. מי אמר שזה מה שנכון לעשות? ואולי עדיף לנהוג אחרת? כשאני מחליטה להפסיק לכעוס, עולה מולי ההיא שמטפסת על העצבים של כולם ודווקא צריך לכעוס עליה, באמת, לטובתה, שתלמד איך להתנהג! כשאני מחליטה לעשות דיאטה עולה בי השאלה אם לא עדיף אמא שמנה ורגועה על פני אמא חטובה ועצבנית? וכן הלאה. כשאדם חושב לבחור בטוב, קם לו היצר הרע בדמות הזקן ואומר לו 'אתה פשוט התבלבלת! זה בכלל לא טוב לעשות את זה, להיפך, זה מזיק!' היצר הרע מבלבל את מושגי הטוב והרע שלנו, ובכך מביא אותנו לחשוב שהרע הוא טוב, והטוב רע, ומשאיר אותנו אחוזים בתפיסות הקטנות שלנו בלי להתקדם ולעשות טוב.
הנער מסמל את המקום שהחברה תופסת בהחלטות שלנו מה לעשות. כולם עושים כך, זו בטח טעות לעשות ההיפך. כולם שולחים את הילדים לחוגים, זה בטח יפגע בילד שלי שרק הוא לא הולך לחוג… איך יגיבו בבי"ס של הילד אם אני אחנך אותו כמו שאני חושבת שנכון? יגידו שאני אמא מתעללת… מול כל רצון שלנו לעשות טוב מתקיים דו שיח פנימי בינינו לבין עצמנו בשאלה "האם זה נורמלי?" "האם זה מקובל בחברה שלי?". היצר הרע משתמש בעובדה שהאדם הוא יצור חברתי- שמושפע מהנורמות סביבו ורוצה להשתייך לחברה כדי להסיט אותנו מהבחירה הטובה שרצינו לעשות.
הנהר הוא המחשבה ש"זה פשוט בלתי אפשרי". הייתי רוצה לרדת במשקל, אבל אני פשוט לא מסוגלת להפסיק לאכול. הייתי רוצה להיות יותר חרוצה, אבל כזו אני, בטלנית… וגם בבחירות עמוקות יותר- הייתי רוצה להתגבר על נטייתי לתועבה, אבל אני פשוט לא יכול, זה חזק ממני. המחשבה הזו, שאין לי באמת אפשרות לבחור כי אי אפשר לעשות את זה, היא עצת היצר הרע, כדי שנישאר קטנים ולא נתקדם.
אברהם אבינו מלמד אותנו שתמיד יש לאדם בחירה מה לעשות ואיך להתנהג. היצר מנסה לעצור אותנו ע"י בלבול בערכים שלנו, ע"י לחץ חברתי וע"י אמירות שבאמת זה בלתי אפשרי. אבל האמת לא משתנה, והאדם הוא לגמרי חופשי לעשות כל מה שירצה. "ובזה דומה הוא בחופשו ליוצרו". (הרב קוק)
איך מתגברים על הזקן, הנער והנהר?
לומדים תורה. מעמיקים בידיעת הטוב כך שאי אפשר לבלבל אותנו בטיעונים ערכיים, חברתיים או רגשיים. וכפי שאמור הרב קוק באורות הקודש- הידיעה הברורה מחוללת את הרצון…וגבורת הרצון מחוללת את היכולת. כשאדם יודע מה טוב, הוא רוצה טוב וגם יכול לעשות טוב.
בהצלחה לנו…
