איך קריקטורה יכולה לעזור לך לכבד הורים?
לכבד הורים- זה לא להביא עוגה לשבת כשמתארחים או לעזור בשטיפת הכלים. כלומר זה טוב ויפה, אבל לא עובד אם העמדה הנפשית לא נכונה.
השלב הראשון בבניה של עמדת נפש נכונה מול ההורים הוא להפסיק לשפוט אותם.
וזה קשה…
אחד הכלים כדי להפסיק לשפוט, זה להבין שזה לא העסק שלי.
תכל'ס זה באמת נכון…
זה לא העסק שלי איך הזוגיות שלהם נראית, איך הם מתלבשים או מתנהלים כלכלית, זה לא שלי…
אבל באוטומט אנחנו כן חושבים על זה.
וכן שופטים.
כן יש לנו מה לומר…
אפילו בלב, אבל אנחנו עסוקים בזה. מה לעשות…
אז כדי להצליח להגיד לעצמי- זה לא העסק שלי, ולהתרחק באמת מהמחשבות האלה, יש כלי של NLP שלמדתי לאחרונה.
לבחור דמות, עדיף מגוחכת קצת, ולתת בפיה את המשפטים השיפוטיים שעוברים לי בראש.
הדמות שלי היא אישה בשיער סגול צבוע עם אף ארוך וחטטני, שבכל פעם שעוברת בי מחשבה שיפוטית- אני מדמיינת אותה אומרת את המילים האלה בנימה הפולנית שלה.
אני מדמיינת אותה מצקצקת ואומרת את המשפט השיפוטי שעובר לי בראש: 'איך שהיא מתייחסת אליו, זה נורא ואיום! איזה מן בת זוג היא!' ומיד בא לי להתרחק ממנה – כי היא כזו חטטנית מאוסה ואני כל כך לא כזו.
ודווקא כשהקריקטורה יותר ברורה ויותר נפרדת ממני, יותר קל לי להפריד את עצמי מהמשפטים האלה, מהשיפוטיות החטטנית הזו, ולחזור למקומי מול ההורים שלי- להיות הבת שלהם. וזהו.
