פעם בישיבת מחנכות, ראש האולפנא (שהוא גם חמי היקר😉) אמר לנו:
כשאני מדבר עם מורה, אני מדבר איתה כאילו בעלה עומד לידה. וכשאני מדבר עם תלמידה, אני מדבר איתה כאילו ההורים שלה נמצאים בחדר, ושומעים כל מה שאני אומר.
רעיון פשוט, שנותן לי מצפן להתנהגות מדוייקת, מול תלמידות ומול גברים.
וחשבתי על זה שהמצפן הזה יכול לעזור גם לנו, בנושא של כיבוד הורים.
במקום להתפלפל האם מותר לי לדבר על אמא שלי עם אחותי, אני יכולה לשאול את עצמי בפשטות- אם אמא שלך איתכן בחדר, עדיין היית אומרת את את אותן מילים?
האם אחרי בדיחה לא מוצלחת של אבא שלך, היית קורצת לאחיך את אותה קריצה אם אבא שלך היה רואה?
האם היית מספרת באותו פירוט על מערכת היחסים הזוגית של ההורים שלך לחברה אם הם היו יכולים לשמוע? מסננת שיחות אם הם היו יודעים במה את באמת עסוקה עכשיו?
אפשר לדבר דיבורים מסובכים על 'האם זה נכנס בגדר כיבוד הורים או לא' ויש את השכל הישר והפשוט. הלוואי שנצליח ללכת איתו… בישרות ובכנות.
שבוע מבורך
ובשורות טובות
