הבעיה היא שאמא שלי לא רוצה קשר איתי, היא אמרה לי כשנגשה אלי בסוף ההרצאה. וזה מאוד כואב לי.
וואלה, זה באמת דבר שאני פחות שומעת. אמהות שכואבות את חוסר הקשר עם הילדים שלהן אני פוגשת לא מעט, לצערי.
אבל אמא שלא רוצה קשר? מעניין.
במה זה מתבטא שהיא לא רוצה קשר?
אני נגיד רוצה לשבת איתה על כוס קפה במרפסת ושנדבר רק שתינו, והיא לא רוצה. מבחינתה אנחנו יכולות לדבר במטבח, תוך כדי שהיא שוטפת כלים או מכינה אוכל. זה כל כך מבאס!
אז היא כן רוצה קשר איתך, פשוט לא בצורה שאת רוצה קשר, אלא בדרך שלה… 🤔
בהמשך השיחה ראינו שהיא בעצם בסוג של הורדת ידיים לא מודעת מול אמא שלה בנושא הקשר בינהן ואיך הוא צריך להתנהל.
את בעצם רוצה להחליט לאמא שלך איך להיות איתך בקשר, והיא, באופן כמעט לא מודע- מרגישה שאת 'מנהלת' אותה ולא מוכנה לשתף פעולה.
את מוכנה להיות עם אמא שלך בקשר בלי להחליט עליה איך היא צריכה להיות איתך בקשר?
ההבנה הזו נכונה בכל מערכת יחסים.
אנחנו לא יכולים להכריח את הצד השני להיות איתנו בקשר בצורה שאנחנו רוצים.
אפשר כמובן לבקש, אבל הצד השני יכול לבחור אם צורת הקשר מתאימה לו או לא.
ההבדל הגדול הוא שמול ההורים- אין לנו אפשרות שיש מול חברים- פשוט להחליט שזה לא הולך בינינו ולהפרד כידידים.
ההורים שלנו נשארים לתמיד.
ומעבר לזה- זו מערכת יחסים לא שיוויונית.
אני צריכה לכבד את אמא שלי (או את חמותי) ולא להיפך, ולכן אני צריכה להתאים את עצמי אליה ולא להיפך.
אבל כשמבינים את זה, ומפסיקים להאבק ולנסות לחנך אותם להתנהג כמו שנראה לנו נכון,
נכנס רוגע ליחסים בינינו.
ויש מצב, אני אומרת בזהירות, שכשנפסיק לנסות לחנך אותם הם יתחילו לנסות דרכים חדשות להיות איתנו בקשר. מי יודע.
בהצלחה לכולנו
ושבוע מבורך
