יוצאים לנופש משפחתי!
מה יותר כיף מזה?
בעיקרון זה באמת כיף, אבל בתכל'ס יש המון קטעים לא כיפיים בכלל…
-אמא רוצה שכולם יגיעו בזמן וזה מלחיץ אותך
-אבא רוצה לבדוק איפה המעיין הכי טוב כשכולכם מתייבשים ברכב עד שהוא יחליט
-אמא עצבנית ועייפה וזה הורס לכולם את המצברוח והאווירה
וכן הלאה וכן הלאה…
מה עושים?
איך מצליחים ליצור נופש משפחתי שיש בו אווירה טובה, נחת וזרימה משותפת?
השנקל שלי-
מול ההורים, להיות 'ילדה קטנה עם קוקיות'👧🏻
נסביר בעזרת דוגמא אמיתית:
הילדה שלי בת השש בטוחה שאני פלא העולם. האחיות הגדולות שלה פחות משוכנעות בזה😉
שזה מפתיע, כי אני אותה אמא, מה גרם להן לשנות את דעתן כשהן גדלו?
אתם מגחכים מן הסתם.
זה ברור שילדה קטנה חושבת ככה על אמא שלה- היא פשוט לא מכירה אופציות אחרות.
נכון – לקטנה שלי אין מושג שיש אמהות אחרות שהבית שלהן תמיד מסודר, נניח.
אז אין לה שום ביקורת על הבית שלנו כי ברור לה שככה זה.
להיות ילדה קטנה עם קוקיות זה לאמץ את הראש של 'ככה זה', מה שמאפשר לי להפסיק לשפוט, לבקר ולהתעצבן על ההתנהלות של ההורים שלי.
ככה זה.
אמא עצבנית,
אבא חייב למצוא מעיין מושלם.
זו המציאות.
כשאני מפסיקה להתווכח עם המציאות, מפסיקה לנסות לחנך את ההורים שלי ולשנות אותם,
קורה הפלא.
פתאום יש אווירה טובה
יש נחת. אפילו צחוקים ברכב כשמחכים לאבא שיחליט.
זה כמובן גם מוציא מההורים שלנו את החלקים הנחמדים יותר ופחות עלבון ביקורת ועצבים, אבל זה כבר רווחים משניים.
מה אומרים?
תנסו את זה בנופש הקרוב?
אני מחכה מאוד לשמוע איך עבד לכם…
שבת שלום
ובשורות טובות
