על סיטואציות זוגיות ומי תמיד אשם

מכירים את זה ששומעים סיפור על סיטואציה זוגית מורכבת (מילים יפות למריבה בין בני זוג) ולגמרי ברור מי האשם? מי הרע בסיפור ומי הקרבן שמנסה כל הזמן לשפר את המצב ללא הועיל?

גם כשאנחנו בתוך הסיטואציה וגם אם אנחנו אנשים מן החוץ, זו מלכודת שקל מאוד ליפול לתוכה. לעמוד לצד אחד מבני הזוג (או לצד עצמינו…) מתוך רחמים ותחושת צדק, ולהאשים את הצד השני, שהוא הרע בסיפור, הוא זה שיצר את הבעיה.

הבעיה היחידה היא שזו לא האמת.

למדנו שתמיד תמיד שניים יוצרים מצב. לכל מצב זוגי יש שני אחראיים שיצרו אותו.

"אוקי. אני מוכנה לקבל שגם לי יש חלק במצב שנוצר. אבל איך את יכולה להשוות בין החלק שלו לחלק שלי? הוא היה כזה אגואיסט/שקרן/לא אכפתי ואני בסך הכל מגיבה!" "אולי גם אני הייתי לא מאוד נחמד לפעמים, אבל תאמיני לי שזה הגיע רק כשהגיעו מים עד נפש מבחינת ההתנהגות שלה!"

לא. האחריות על הסיטואציה היא של שנינו במידה שווה. 50-50. אפילו לא 49-51. בגלל שזה תמיד אגו מול אגו, צריך את האגו של שניכם כדי שהסיטואציה תתקיים, , ואם אגו אחד יוצא מהסיפור כבר אין מריבה.

באמת? מה החלק שלי יכול להיות?

יכול להיות שאת מאפשרת, מזינה או מזמינה. (כמובן שהשימוש בלשון נקבה הוא מטעמי נוחיות בלבד, וזה נכון לחלוטין גם לגבי גברים…)

לפני שנסביר איך מתבטאת בפועל כל התנהגות- חשוב להבין למה חשוב לי בכלל להבין מה החלק שלי בסיטואציה? איך זה משפיע על המצב הזוגי שלנו?

כשהמצב הזוגי נוצר ע"י מישהו אחר ולי אין בו חלק, אמנם זה נעים כי אני לא אשמה בכלום, אבל הצד השני של המטבע הוא שאין לי אפשרות לשנות ולשפר את המצב. ככה זה, אחריות ואפשרות לתיקון הולכות ביחד. כשאני מבינה מה החלק שלי בסיטואציה אני יכולה לבחור לשנות את ההתנהלות שלי, וממילא לשנות את כל הסיטואציה.

אז למה את מתכוונת כשאת אומרת שצד אחד מאפשר?

הכוונה היא שאחד מבני הזוג מאפשר שיתנהגו אליו בצורה לא הגונה כי הוא לא מוכן "לשבור את הכלים" מכל מיני סיבות. כשאחד הצדדים רוצה את הקשר בכל מחיר- הוא מוכן לשלם מחירים כבדים בשביל שהקשר יימשך. בן הזוג מזהה (אפילו באופן לא מודע) שאין לו מה להפסיד ומרשה לעצמו להתנהל בצורה בעייתית. (אין הכוונה פה להפחית מ50% של בן הזוג השני!!! גם לו יש בחירה להתנהל בדרך טובה מול בן הזוג המאפשר). אהובה מספרת על אישה שהגיעה לייעוץ כי בעלה לא דיבר איתה חודשים. כשאהובה שאלה מדוע היא לא מתגרשת ממנו, ענתה האישה בספונטניות- "איך אני יכולה להתגרש? אני מדריכת כלות!" בן הזוג יודע שהוא לא ישלם מחיר על מעשיו ומרשה לעצמו…

בפעם הבאה בעז"ה נבהיר יותר מיהי "המזינה" ו"המזמינה".

רק מצבים זוגיים שמחים וטובים! שניכם אחראיים על זה וביד כל אחד מכם לשנות ולשפר את הכל!

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

אולי יעניין אותך גם...

רצונם הוא כבודם

אנחנו לקראת סיומו של 'המדריך המעשי לכיבוד הורים'.   כל מה שאת אומרת זה טוב ויפה, אמרה לי פעם אחת המשתתפות בסדנת כיבוד הורים, אבל

קראי עוד »

ארבע אמונות לסמכות הורית

אני זוכרת את עצמי כמורה מתחילה, עומדת בכיתה ג' בנים ואומרת להם (טוב, האמת היא שצעקתי…) "כולם להיות בשקט!" ותוך כדי זה, בלב, אני מגחכת

קראי עוד »

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גבר?

גם לך מגיע לחיות טוב עם ההורים שלך!
אז מה אם השאלות פה מנוסחות בלשון נקבה?

אחת הסיבות שהעברתי את הסדנא הפרונטלית לפורמט אינטרנטי היא שנשים שהשתתפו בסדנא ביקשו להעביר את הטוב הזה לגברים שלהן ופשוט אין מי שמעביר סדנאות כאלה לגברים…

 

מוזמן להצטרף!

הקורס יצא לאור!

אפשר להירשם פה כמתעניינת ולקבל פרטים נוספים